התפתחות אישית

אם את מתלבטת לגבי החלטה משמעותית – כמו רילוקיישן, החלפת עבודה, יציאה לעצמאות, פיטורי עובד או שותפות חדשה – קבלי 5 אסטרטגיות פשוטות שיעשו לך סדר בראש ויעזרו לך למצוא את התשובה שנכונה לך.

אם שאלת את עצמך "זה כל מה שיש?", אם חשבת שכבר מאוחר מידי לכל מיני דברים,
אם האמנת שהמכשולים בדרך הם באמת בלתי עבירים ואין לך ברירה אלא לעצור, הפוסט הזה במיוחד בשבילך.
(זה אינו פוסט על כושר או ספורט, מבטיחה)

האם דיקור סיני יכול לפתור את בעיות החניה בתל אביב? האם פרסום בגוגל יכול להועיל לקבוצות פייסבוק? ואיך קשור פה מאסלו, ולמה פטיש?
תמשיכו לקרוא ותגלו. מדובר בפוסט הגיוני לחלוטין, באחריות!

לא כל המשימות נולדו שוות. יש משימות שאפשר לכתוב בשורת פעולה אחת ולסיים בפעם אחת, זבנג וגמרנו. ויש משימות שדורשות יותר – הרבה יותר זמן וכמובן הרבה יותר מפעולה אחת. אם אתן מאלה שמתעייפות בדרך אל הסוף – אולי אפילו מתייאשות בדרך – יש לי משהו שיעזור לכן לעבור את זה.

את, שלא יודעת אם נכון לך יותר לפתוח בלוג או לפתח את פרופיל הלינקדאין שלך. ואת, שהתלבטת חודשיים על צבע של לוגו. ואת שלא מצליחה להחליט אם להתחיל ערוץ יוטיוב או פודקאסט. וגם את שמאחרת לפגישה הראשונה בבוקר כי את לא בטוחה אם ללכת על חולצה מנומרת או על משהו יותר סולידי… זה עבורכן (וגם בשבילי, כתזכורת…).

איזו שנה היית, 2017. תהיי לי בריאה. היו רגעים שהיית כל כך קשה איתי, שתהיתי אם עדיין הייתי עושה את הבחירות שעשיתי, בידיעה שכך יהיה.

בחודשים האחרונים אני מדברת פחות. כותבת פחות. בהתחלה מחוסר זמן, אחר כך הצורך פחת. הדחף לשתף נחלש. הצלחות לא תועדו (וחבל), כישלונות לא דווחו (חבל

המשפט שאני שומעת הכי הרבה בזמן האחרון הוא "את אישה אמיצה". לפעמים זה מנוסח כך: "איזה אומץ יש לך. " ולפעמים כך: "לי לא היה

פוטנציאל בלתי ממומש הוא לא רק הנעלם הכי גדול ביקום, או בעצם בכל היקומים, הוא גם מהטרגדיות הגדולות ביותר שנגזרו על המין האנושי. להבדיל מגרביים

ג' באה אלי כדי למצוא את הייעוד שלה. בטלפון היא שאלה אותי אם יש לי תהליך מובנה לנושא הזה. עניתי לה בכנות שלא. ואז היא

מה הוא באמת חופש? מצד אחד, תלוי במה שאתם חושבים שהוא.
מצד שני, כל עוד נתעקש שחופש הוא משהו מסויים, הגבלנו את אפשרויות החופש שלנו… פרדוקסלי משהו, הא?

התמונה משמאל צולמה בשעה 06:51 בבוקר. התמונה מימין… גם. חוץ מלהפנות את המבט מטר ימינה לא שיניתי דבר, ובכל זאת הכל נראה אחרת. הפוקוס האוטומטי

תקציר הפרקים הקודמים:  בן ה- 11 שלי (מס' 9 בתמונה) הוא ילד כדורגל. שחקן ליגה. מה שאומר שבמהלך ה"עונה", כלומר רוב השנה, אנחנו מבלים לא

איך עושים את זה? תצטרכו לקרוא את הסיפור (או לדלג עליו) כדי לגלות. *** ערב, בחוץ משתולל חורף אמיתי ונדיר. בעוד חצי שעה אני אמורה להתייצב

עצרתי לשתות מים במהלך ריצת בוקר ושם, ליד ה"ברזיה", חיכתה לי תזכורת קצרה מחוקי הטבע: מה שמשקים, פורח. כל הפרחים נשתלו באותו הזמן. רק שניים

תארו לעצמכם שהייתם מגלים שאתם רואים דברים שאינם קיימים? שאתם זוכרים אירועים שלא התרחשו? סורפרייז סורפרייז: זה כבר קורה. החיים הם סוג של גבינה שוויצרית,