הפטיש של מאסלו

לפוסט המוקלט:

פעם, אי שם בעבר, נעזרתי בשירותיו המשעשעים של מטפל בדיקור לטיפול באלרגיות. במשך דקות ארוכות בכל טיפול נאלצתי לשכב בשקט עם מחטים נעוצות במצח, בצלעות ובין האצבעות. הזמן הזה חילץ מאיתנו שיחות במגוון נושאים רנדומליים:  בוס מעצבן, שנאה לכוסברה ואפילו בעיות החניה בתל-אביב. לא משנה מה היה נושא השיחה, היא תמיד הסתיימה בהצעה מצידו לפתור עבורי את הבעיה, וזה תמיד היה אותו הפתרון – דיקור.
שנינו ידענו שמדובר בדאחקה. ועם זאת – צחוק צחוק – יש מצב שהוא דווקא היה רציני, כי מאז יש לי בוסית נהדרת (אני) ואפילו למדתי לאהוב כוסברה. אם הייתי ממשיכה בטיפול בהחלט ייתכן שגם בעיות החניה בתל-אביב היו נפתרות.

נזכרתי בו לאחרונה בזכות אחת מלקוחותי, מעצבת מקסימה ואישה מיוחדת. בתקופת הסגרים של הקורונה העסיקה את עצמה בלמידת טכניקה כלשהי של העידן החדש. מאז הדבר הזה הפך להיות ה WD40 שלה, הפתרון האולטימטיבי לכל בעיה. לאחרונה, הפוסטים שלה די מזכירים לי את שיחותי המשעשעות עם המדקר. לפעמים נראה שאפילו אם מישהו ישאל איך תולים תמונה בסלון, היא תבקש תאריך לידה, שם נעורים של האם וחיית טוטם ותכתוב מנטרה שצריך להקריא לפני שדופקים את המסמר.

לתופעה הזאת קוראים…

"הפטיש של מאסלו"

 או "חוק המכשיר".
“If the only tool you have is a hammer, you tend to see every problem as a nail.” אברהם מאסלו.
כלומר, אדם המבקש לפתור בעיה מוגבל על ידי הכלים והטכניקות שהוא מכיר.

בשנותי הראשונות לאחר שלמדתי NLP, זה בדיוק מה שקרה לי: נל"פ היה ה"פטיש" שלי, וכל בעיה נראתה לי מסמר.
הרגשתי כל יכולה, מצוידת בכלי-פלא. בעסק, בזוגיות, בהורות.
שלחתי את כולם ללמוד NLP, או לקבל טיפול NLP. ריחמתי על אלה שלא רצו לראות את האור והתעקשו לנסות לנעוץ מסמרים בקירות עם כפות ידיים חשופות, או בעזרת כלים קלי משקל בהרבה.

כי ככה זה. כשאת מסתכלת דרך חור המנעול, לעולם יש צורה של מפתח.

מאז למדתי עוד והרבה.
הוספתי כלים משמעותיים נוספים לארגז, ואיתם רכשתי את הידיעה שאני לא יכולה לפתור את הכל.
שהכלים שלי לא פותרים הכל. אפילו לא נל"פ.
באחד הימים עניתי בפורום של נל"פיסטים לשאלה "מה טכניקת הנל"פ המתאימה לטיפול בבעיה X" בהמלצה לוותר על נל"פ ולהפנות לטיפול ברפואה קונבנציונלית.
בתגובה חזרה אלי נלפיסטית שאני מאוד מעריכה – טריינרית ותיקה ואחת המטפלות הכי טובות בארץ. היא כמובן לא הסכימה איתי.
הסברתי לה בפירוט שהתשובה שלי מבוססת על הרבה ניסיון: גם הניסיון הנצבר שלי כמנחת נל"פ, גם ניסיון של שני מאמנים בינלאומיים שעברתי אצלם קורים מתקדמים, שניהם טריינרים לנל"פ, ושניהם סיפרו שהתמודדו שנים עם הבעיה הנ"ל שנל"פ לא פתר (ובעקבות זאת הם חיפשו כלים אחרים), וגם ניסיון של אנשים קרובים שהמלצתי להם בעבר על נל"פ לטיפול בבעיה כזו, ללא הועיל.
אבל היא נשארה בעמדתה, שטכניקות נל"פ יכולות לפתור כל בעיה, אבל שיש מטפלים פחות מוצלחים, ויש מטופלים שאי אפשר לעזור להם.
כלומר הפטיש מעולה, אבל אם המכה לא עבדה כנראה שהאוחז בו גרוע, או שהמסמר דפוק…
אני מסכימה שנל"פ היא באמת שיטה נהדרת. ראיתי ניסים מתחוללים בזכותה וחלקם גם חוללתי בעצמי.
אבל היא לא הפטיש לכל מסמר. וגם – לא כל בעיה היא מסמר. 

הקופסא הכי גדולה בעולם

קצת אחרי שהשקתי את הקורס הדיגיטלי "תהליך בהירות",  השתתפתי במפגש מאסטרמיינד שיווקי. אחד המשתתפים היה מקדם אתרים, ולכל דילמה שהוצגה הוא הציע קידום ממומן בגוגל.
כשדיברתי על שיווק קורס בהירות, הוא הציע… קידום ממומן בגוגל. לא משנה כמה הסברתי שאנשים לא מחפשים "בהירות" בגוגל, הוא הסביר עוד יותר למה כן.
גם למשתתפת שחיפשה רעיונות איך להגדיל את קהילת הפייסבוק שלה, הוא הציע קידום ממומן בגוגל.
גם ליוצרת שחיפשה ספונסרים ומשתתפים לאירוע.
בשלב מסויים המנחה ביקשה ממנו לחשוב מחוץ לקופסה. הוא טען שזה קשה, כי גוגל זו הקופסה הכי גדולה בעולם.
הוא אולי צודק בעניין גוגל, אבל גוגל הוא עדיין קופסה, וקידום ממומן בגוגל הוא עדיין כלי מהקופסא. כלומר – פטיש. 

מהצד השני של חור המנעול

לכולנו יש פטיש כזה. כלי, או כלים, שהתרגלנו להסתמך עליהם. שהפכו לא רק לחלק מדרך העבודה שלנו אלא לחלק מדרך החשיבה שלנו.
הם הערוץ דרכם זורמות המחשבות.
בעסק, אלה גם שיטות העבודה המקצועיות, אך גם שיטות הניהול – פעולות השיווק, המכירה, ההתנהלות וסדר היום ועוד.
לעיתים אנחנו שוכחות שלא "ככה עושים את זה" אלא, שככה אנחנו עושות את זה.
לעיתים אנו דוחות את המחשבה שדברים יכולים לעבוד גם אחרת, לפעמים אפילו טוב יותר, ואז אנחנו מפסידות הזדמנות לצמוח עסקית.
כי כשמסתכלים דרך חור המנעול, לעולם באמת יש צורה של מפתח.
אבל כשפותחים את הדלת, מגלים עולם רחב הרבה יותר.

השלב הכי מורכב בלפתוח את הדלת, הוא השלב בו יש לעשות צעד אחורה, לפנות מקום.
להפסיק לעשות את מה שאנחנו רגילות לעשות כדי לבדוק מה קורה.
צעד אחורה הוא לא הצעד המתבקש כשאנחנו מבקשות לנוע קדימה. לכן, הוא עשוי להיות הצעד המאתגר ביותר.
אבל בשלב מסויים, זו הדרך היחידה להתקדם.

עם הזמן שמתי לב, גם בעסק שלי וגם בעסקים שאני מלווה, שהחלק המאתגר הוא לא בהכרח ללמוד כלי אחר.
החלק המאתגר הוא להסכים להניח את הפטיש.

תגובות