התפתחות אישית
הדברים הקטנים שמעצבנים בגדול (ואיך להפסיק להתעצבן מהם)
קרה לכם שישבתם ליד תינוק צורח בטיסה? או שהשכן החליט להרכיב את השידה שקנה באיקאה בדיוק כשהתישבתם לעבוד? או ההוא שבכיסא לידכם באולם לא מפסיק
קרה לכם שישבתם ליד תינוק צורח בטיסה? או שהשכן החליט להרכיב את השידה שקנה באיקאה בדיוק כשהתישבתם לעבוד? או ההוא שבכיסא לידכם באולם לא מפסיק
מכירים את אלה שחושבים שכולם צריכים להשתנות ורק הם מושלמים? אז חוה. למדנו יחד בקורס הפרקטישנר. בתחילת לימודי ה- NLP כל אחד בוחר מטרה אישית,
לפני מיליון שנה בערך (9 שנים בדיוק) גרנו בפריז.הייתי חדשה בעיר, ותק של 3 חודשים. התלהבתי כמעט מכל דבר. מפרקט העץ והנוף של נהר סן
בין "מבוסס על סיפור אמיתי" לבין "כל קשר בין אנשים ואירועים למציאות הינו מקרי לחלוטין" אני הצופה ואני הקוראת מעדיפות את השני. הנחת המוצא שלי
מרחוק הוא נראה קצת כמו נסיך מהסרטים של דיסני. גבוה, פנים מסותתות, הרבה שיער. יותר מהכל – השיער. בלורית אירופאית, שופעת. קצרה מכדי להיחשב שיער
סלחו לי חברי. עברו כמעט חמישה חודשים מאז הפוסט האחרון שלי. בזמן הזה כתבתי למעלה מ 10 פוסטים, רובם די גמורים. גמורים אך לא מושלמים.
האם ויתרתי על האותנטיות והפכתי לרובוט מחושב, שתוכנת להגיב באופן שיהיה נוח לאחרים? יכול להיות שאיבדתי את עצמי? תארו לעצמכם שאתם יושבים בקורס איכותי באקדמיה.
(פורסם במקור ב 13.9.2012) יש לי שאלה משונה, אבל תחשבו שניה לפני שאתם עונים. אם היתה לכם אפשרות, במה הייתם בוחרים: להשתתף בישיבת תקציב משמימה
מכירים את זה שלפעמים פריט מסויים מחובר לכם בזיכרון לאדם מסויים, למרות שאין ממש קשר? אז בכל פעם שאני מפרקת כרובית אני נזכרת בלקוחה אחת
לפני כמה ימים נסעתי לפגישה בעיר אחרת. ווייז ניווט אותי בתוך שכונת מגורים עד שהכריז "פני שמאלה" אל תוך יער. עצים צפופים, רחבים וגבוהי קומה
לפני מספר שבועות שתי נשים יקרות לליבי העלו ספר ילדים לאמזון. האחת העלתה את הספר הראשון, לאחר תהליך עבודה (פנימי וגם חיצוני) של חצי שנה.
מזה כמה שנים שאני משתתפת בתכנית מציאות: Soccer Moms, אמהות כדורגל. תפקידי בתכנית הוא מגוון, משמעותי וחסר תחליף. אני משמשת לסירוגין כנהגת, מתאמת הסעות, קייטרינג,
היתה לי פעם חברה, ליאור, שהיתה מהזן המתנתק. כשהמצב אצלה היה לא משהו, היא היתה מתנתקת ונעלמת. לפעמים לימים, לפעמים לשבועות. כשהיא רבה עם ההורים
"הגדרתי לעצמי מטרה, רק אין סיכוי שאשיג אותה." כך נפתחה הודעה שקיבלתי בעקבות פרסום בפייסבוק, בו הזמנתי אנשים לפנות אלי, כדי שאעזור להם לדייק את
המייל הזה מפתיע אותי בעיקר כי שום דבר בו לא נראה מוכר. אני רוצה לסמן אותו כספאם אבל ממשיכה לקרוא ובסוף לוחצת על הלינק ושולחת
יום אחד בשעת הצהריים נשמעה דפיקה בדלת. בפתח עמד שוטר. זהו, אמרתי לעצמי, הגיעו לקחת אותי. שבועות ארוכים שבהם דחיתי כל מה שקשור בלתייק, למלא
לפני כמה חודשים השתתפתי בסמינר שהרצה בו מומחה ידוע מחו"ל. כאשר מארגן הכנס עלה על הבמה והחל את הבילד-אפ לקראת כניסתו של אותו מרצה, שלפתי
תגובה אינסטינקטיבית מגיעה מתת המודע. אינטואיציה או פחד? האם זה אותו מנגנון הישרדותי עתיק שרוצה להגן עלינו מהלא מוכר, או אזהרה שכדאי להתייחס אליה? ומה
שישי בצהריים, 35 מעלות בצל.קצת לפני הבית, קילומטר בערך, אני רואה אישה מוזנחת עם שקיות מהמכולת מנסה לעצור טרמפים. עוד לפני שהספקתי לחשוב כבר
Lets talk about stress baby. בחינה, דייט, ראיון עבודה, פרזנטציה מול קהל ועוד. אין כמעט תהליך אימוני שבו לא עולה נושא הסטרס. הגורמים לסטרס משתנים
לקבלת עדכונים, את יודעת מה עושים!