בלוג השראה מעשית

איזו שנה היית, 2017. תהיי לי בריאה. היו רגעים שהיית כל כך קשה איתי, שתהיתי אם עדיין הייתי עושה את הבחירות שעשיתי, בידיעה שכך יהיה.

בחודשים האחרונים אני מדברת פחות. כותבת פחות. בהתחלה מחוסר זמן, אחר כך הצורך פחת. הדחף לשתף נחלש. הצלחות לא תועדו (וחבל), כישלונות לא דווחו (חבל

המשפט שאני שומעת הכי הרבה בזמן האחרון הוא "את אישה אמיצה". לפעמים זה מנוסח כך: "איזה אומץ יש לך. " ולפעמים כך: "לי לא היה

פוטנציאל בלתי ממומש הוא לא רק הנעלם הכי גדול ביקום, או בעצם בכל היקומים, הוא גם מהטרגדיות הגדולות ביותר שנגזרו על המין האנושי. להבדיל מגרביים

בחודש האחרון העברתי 5 הרצאות. נתון די מדהים בשבילי. לפני שנתיים עדיין התמודדתי עם פחד קהל מהסוג הקשה. לפני שנה בלבד יצאתי עם סדנה ראשונה

ג' באה אלי כדי למצוא את הייעוד שלה. בטלפון היא שאלה אותי אם יש לי תהליך מובנה לנושא הזה. עניתי לה בכנות שלא. ואז היא

אתם יודעים איך תופסים קוף? מכניסים בננות ואגוזים לתוך כד עם צוואר צר. הקוף מכניס את היד לתוך הכד ותופס חופן אגוזים או בננה. עכשיו

התמונה משמאל צולמה בשעה 06:51 בבוקר. התמונה מימין… גם. חוץ מלהפנות את המבט מטר ימינה לא שיניתי דבר, ובכל זאת הכל נראה אחרת. הפוקוס האוטומטי

תקציר הפרקים הקודמים:  בן ה- 11 שלי (מס' 9 בתמונה) הוא ילד כדורגל. שחקן ליגה. מה שאומר שבמהלך ה"עונה", כלומר רוב השנה, אנחנו מבלים לא

איך עושים את זה? תצטרכו לקרוא את הסיפור (או לדלג עליו) כדי לגלות. *** ערב, בחוץ משתולל חורף אמיתי ונדיר. בעוד חצי שעה אני אמורה להתייצב

היום יום השלג. כולם הלכו לבקר את השלג, הצטלמו בשלג ואז שיתפו תמונות של שלג. הילדים שלי, לעומת זאת, אמרו: שוב שלג? ראינו בשנה שעברה, לא

עצרתי לשתות מים במהלך ריצת בוקר ושם, ליד ה"ברזיה", חיכתה לי תזכורת קצרה מחוקי הטבע: מה שמשקים, פורח. כל הפרחים נשתלו באותו הזמן. רק שניים

על חפצים עם הרבה (יותר מידי) משמעות והמקום שהם תופסים בחיינו, תרתי משמע.

תארו לעצמכם שהייתם מגלים שאתם רואים דברים שאינם קיימים? שאתם זוכרים אירועים שלא התרחשו? סורפרייז סורפרייז: זה כבר קורה. החיים הם סוג של גבינה שוויצרית,

יצא לכם פעם לעשות עם עצמכם תחקיר של כישלון? ממש לנתח את כל המהלכים השגויים שעשיתם, שהובילו לתוצאה הבלתי רצויה שקיבלתם? המקומות בהם לא קראתם