השראה

אם שאלת את עצמך "זה כל מה שיש?", אם חשבת שכבר מאוחר מידי לכל מיני דברים,
אם האמנת שהמכשולים בדרך הם באמת בלתי עבירים ואין לך ברירה אלא לעצור, הפוסט הזה במיוחד בשבילך.
(זה אינו פוסט על כושר או ספורט, מבטיחה)

מלבד העניין הקלנדרי הפעוט של החלפת הקידומת והסיומת, 2021 לא הרגישה כמו הסוף או ההתחלה של שום דבר. 
אבל זו השנה השישית שאני כותבת פוסט סיכום, ומסורת זאת מסורת, אז קבלו אותה, בלי תופים, בלי מסקנות ובלי סיכומים.
השנה שהיתה, בשלוש תחנות, שלושה אירועים מייצגים.

לא כל המשימות נולדו שוות. יש משימות שאפשר לכתוב בשורת פעולה אחת ולסיים בפעם אחת, זבנג וגמרנו. ויש משימות שדורשות יותר – הרבה יותר זמן וכמובן הרבה יותר מפעולה אחת. אם אתן מאלה שמתעייפות בדרך אל הסוף – אולי אפילו מתייאשות בדרך – יש לי משהו שיעזור לכן לעבור את זה.

על שגרת כתיבה ומעקב הרגלים, מטרות קטנות ויעדים גדולים וגם איך הרגל אחד קטנטן הפך לי את החיים.

לכאורה, 2020 היא בדיוק בשבילי. הרבה בית, הרבה שעות מסך ברישיון, פטור מאירועים המוניים ואטרקציות מעיקות וים הזדמנויות להיות דרמטית ומלאת פאתוס. עם זאת, בואו, רוב השנה ישבתי בבית עם ספל חם בין הידיים ואף קבור במסך. אז הצלחתי או לא הצלחתי לייצר מזה פוסט, הא?

פרדוקס הדיוק: מצד אחד, אני מאוד אוהבת להיות מדוייקת. מצד שני, אנשים שמתעקשים לדייק כל הזמן, כמקצוע, גורמים לי להתגרד. מצד שלישי, גם שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום…

2019, לשמחתי הרבה, התבלטה לטובה כחיובית ונטולת דרמה. גמלתי לה בסיכום בלתי מטלטל שניתן לצרוך ללא טישו. אז מה היה לנו…

סליחה על הסיכום המאוחר, אבל לקח לי המווון זמן לסיים את הפוסט הזה. גם אחרי מספר שכתובים, אני לא ממש מרוצה. הבעיה, כפי שתבינו מייד,

1. הגרסה האקזיסטנליאליסטית 5 שנים אחורה, סמינר, מרצה מחו”ל. משהו יקר ומרשים, שאני כבר לא זוכרת. בסיום היום האחרון אנחנו יוצאים, כמה משתתפים, לאכול במסעדה

איזו שנה היית, 2017. תהיי לי בריאה. היו רגעים שהיית כל כך קשה איתי, שתהיתי אם עדיין הייתי עושה את הבחירות שעשיתי, בידיעה שכך יהיה.

בחודשים האחרונים אני מדברת פחות. כותבת פחות. בהתחלה מחוסר זמן, אחר כך הצורך פחת. הדחף לשתף נחלש. הצלחות לא תועדו (וחבל), כישלונות לא דווחו (חבל

בחודש האחרון העברתי 5 הרצאות. נתון די מדהים בשבילי. לפני שנתיים עדיין התמודדתי עם פחד קהל מהסוג הקשה. לפני שנה בלבד יצאתי עם סדנה ראשונה

לפני מיליון שנה בערך (9 שנים בדיוק) גרנו בפריז.הייתי חדשה בעיר, ותק של 3 חודשים. התלהבתי כמעט מכל דבר. מפרקט העץ והנוף של נהר סן