The main thing is to keep the main thing the main thing". Stephen Covey"

 

באחת מפגישות העבודה ביני לבין הפרטנרית שלי לתהליך CO2 (כן, גם אני, ברור), אחרי שסיכמנו את תכנית העבודה שלה לשבוע הקרוב, על משימה סופר חשובה עם דד ליין לפני סוף החודש, היא פתאום שלפה רעיון חדש. משהו שהיא רוצה לעשות. מייד לאחר שסיימה להציג לי את הרעיון, החלה לפתח אותו ולרדת לפרטים.

לקח לי בערך דקה להתאפס ולזעוק: "עצרי!".
היא חשבה שאני עוצרת אותה כדי להבין את המסגרת לפני הפרטים, אבל אני דווקא התכוונתי לעצור אותה לגמרי.

אני מכירה את מחילת הארנבת הזאת…
אנחנו נתפסות על רעיון חדש, נכנסות אחריו למחילה ויוצאות ממנה אחרי זמן לא ידוע, שבה לא רק שהרעיון השתלט לנו על החשיבה, הוא גם ייצר תהליכי חשיבה משניים, מחילות נוספות לרדת בהן, אקשן אייטמס לביצוע וברדק בסדר העדיפויות.

ובינתיים, הדבר הזה שאנחנו כבר עובדות עליו, מה איתו???

הרי אנחנו עובדות על המשימות או הפרוייקטים שלנו לא רק בשעות שאנחנו באופן רשמי עובדות.
אנחנו חושבות עליהם גם כשאנחנו לא עובדות: כשאנחנו נוהגות, מבשלות או רוחצות כלים.
אנחנו חושבות על רעיונות כשאנחנו מדברות על המשימות והפרוייקטים עם אנשים אחרים.
אנחנו חושבות עליהם כשאנחנו הולכות לישון עם מחשבות על דברים לא פתורים, וקמות בבוקר עם פתרונות אפשריים.

זמן המחשבה הוא גם זמן עבודה!

אבל אם חטפנו את זמן המחשבה שלנו לטובת רעיונות חדשים ופרוייקטים עתידיים, לא רק הארכנו את זמן העבודה שלנו, גם הפכנו אותו להרבה יותר קשה.

רעיונות חדשים הם תמיד הכי מלהיבים.
השלבים הראשונים תמיד הכי מעניינים.
אלה שלבים של חשיבה, ופיתוח, ויצירה,
ו….. עדיין לא צריך לעשות שום דבר. הכי כייף!
בעיקר אם תשוו לכל הדברים האחרים, שמפורקים לרשימות שלא מאתגרות את הסקרנות, אלא רק את אזור הנוחות.

אז אני לא אומרת שרעיונות חדשים הם האוייב, אבל כן כדאי להתייחס אליהם בחשדנות.
לטבול את קצה האצבע לפני שקופצים ראש פנימה, ולשאול:
האם רק מעניין לי לחשוב על זה, או שגם מעניין אותי לבצע את זה?
האם זה יותר חשוב ממה שאני כבר עושה, או שזה פשוט מספק אתנחתא מהנה?

איך יודעים? לא יודעים. זה לא כל כך משנה כרגע.
הדבר העיקרי הוא לשמור על הדבר העיקרי הדבר העיקרי…

והדבר העיקרי הוא מה שאת כבר יודעת בטוח שחשוב לך, שכבר קיבלת את ההחלטה, וכבר התקדמת מעבר לשלב של הרעיון החדש והמלהיב.

ומה עושים עם כל הרעיונות?

(כי ככה זה. כמה שתחליטו יותר שאתן מתמקדות במשהו, כך תת-המודע יבחן את נחישותכן ויעתיר עליכן יותר רעיונות.)

את הרעיונות החדשים לא זורקים.
פותחים קובץ, או דך חדש במחברת, וכותבים אותם.
כותבים ברמת הפירוט שיש לכן כרגע בראש ולא מילימטר אחד יותר. ועוזבים.
או שהוא יחכה לכן, או שלא.
אם הוא לא יחכה, כנראה שלא נועדתם ❤

* * * * * * * *

זה המקום לגלות, שמטבעי אני רעיונאית ולא ביצועית.
הכי בא לי, תמיד, לגלוש במחילה של רעיון חדש, להיסתעף עם תהליכי מחשבה מישניים,
לשתף ברעיונות שלי, לשמוע את ההתלהבות, לדמיין את רעיון הזה קיים ומיושם.
הגליית רעיונות למסמך עתידי מכאיבה לי, לפעמים ממש.
אבל אז אני מזכירה לעצמי. כי כמה שאני נהנית מהשלב של הרעיון, כך אני מתייסרת בשלב הביצוע.
רעיון הוא גלישה מהירה, ביצוע הוא הליכה, צעד צעד, יחפה, על קוביות לגו.
לעשות רק דבר אחד (לפעמים שניים, אבל זהו) אינה באה לי בטבעיות. להיפך. אבל היא הכרחית עבורי.
אבל אחרי ששמתי את הרעיונות על הדף, כשאני בטוחה שהם בטוחים ולא ישכחו, אני יכולה לשחרר אותם מהמוח ולהתפנות לעסוק בדבר העיקרי.
ולהתקדם.
ומזה אני באמת נהנית – מההתקדמות. וגם הידיעה שהצלחתי להתנגד לדחף הפנימי לברוח בחזרה לאזור הנוחות שלי.
כשאני מתנגדת לפיתוי שברעיונות חדשים כדי להתקדם עוד צעד במשהו שכבר קורם עור וגידים, שהשארתי עוד כמה לגו מאחור, לדעת שזה מאוד מאוד נעים!
והידיעה הזאת מועילה להתמדה ולמיקוד בדבר העיקרי.

ועכשיו תורך.
אם היית יכולה לבחור רק דבר אחד עיקרי להתקדם איתו – מה זה היה?
וכמה זמן יתפנה לך לעסוק בעיקר, אם תשחררי את כל השאר?

מכירות כאלה שהפוסט הזה יכול לעזור להן? מוזמנות לשתף 💜

תגובות