פוטנציאל בלתי ממומש: הנעלם הגדול ביותר ביקום

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email
פוטנציאל בלתי ממומש | שלומית לפיד | אה! השראה מעשית
פוטנציאל בלתי ממומש הוא לא רק הנעלם הכי גדול ביקום, או בעצם בכל היקומים, הוא גם מהטרגדיות הגדולות ביותר שנגזרו על המין האנושי.

להבדיל מגרביים בודדים ומכסים נעלמים של קופסאות פלסטיק, שקיומם הפיזי הוכח בעבר, הרי שעל הפוטנציאל הבלתי ממומש נגזר להתקיים רק בעתיד וביקומים המקבילים.

2 עובדות על פוטנציאל בלתי ממומש:
1. ממש באותו הרגע שהוא מתממש והופך לעובדה קיימת, הוא כבר לא פוטנציאל.
2. הוא סובל מתסמונת חצי הכוס הריקה. מיד כשהוא מתממש כבר רואים מעבר אליו, אל יתרת הפוטנציאל הלא ממומש.

 

למה זה קורה?
פוטנציאל הוא היכולת או הכוח הטמונים במשהו או במישהו, אשר טרם יצאו אל הפועל.
במילים אחרות – פוטנציאל הוא האפשרויות שמשהו שעוד לא קרה, יקרה.
לכן, כל פוטנציאל, מעצם היותו משהו שעוד לא קרה, הוא בלתי ממומש. מהרגע שקרה, הוא כבר אינו פוטנציאל וגם האפשרויות האחרות מתפוגגות.
כאשר אנחנו זורקים חץ, הוא בעל פוטנציאל לפגוע במרכז המטרה, בכל נקודה סביבה ואפילו מחוץ ללוח המטרה. אולם, מהרגע שהחץ פגע בנקודה מסוימת, זהו. תוצאה. סוף.
בשביל הפוטנציאל לפגוע בכל נקודה אחרת צריך עוד חץ.

מוזר ככל שזה ישמע, בתוך המרווח העצום הזה של הלא ממומש – בין כל האפשרויות שאולי יהיו, לבין אותה אפשרות יחידה שתתממש – טמונה התשובה לשאלה "למה אנחנו הרבה פעמים לא מנסים להשיג את מה שאנחנו כביכול יכולים להשיג".

כי ברגע שנממש, אנחנו מוותרים לא רק על כל שאר האפשרויות, אלא גם על הפוטנציאל של האפשרות שמומשה. מאוד קשה לוותר על הרבה אפשרויות בשביל אחת בלבד.

ומכאן, ששיחה על פוטנציאל היא גם שיחה על בחירה:
א. בחירה מה לממש.
ו- ב. בחירה איך להרגיש ביחס לפוטנציאל הלא ממומש שלנו, כי תמיד יהיה כזה.

הרבה אפשרויות | שלומית לפיד | אה! השראה מעשית

למה לא הייתי רוצה להיות החץ שפגע במרכז המטרה

הוא אמר לי: "על המצבה שלך יהיה כתוב: היה בה פוטנציאל להרבה יותר"
לפני שאתם נעלבים בשמי, אל. זה נאמר ממקום של תסכול, אמנם, אבל זו מחמאה נהדרת.
המשמעות היא שהוא רואה אפשרויות, הוויה שהיא יותר מסך העשייה, שלם שגדול מסכום חלקיו.

וחוץ מזה, לא הייתי רוצה להיות זו שמימשה את כל הפוטנציאל, שהוציאה מעצמה את המקסימום, החץ שפגע במרכז המטרה ויודע שאין לו יותר למה לשאוף.

 

הפרש פוטנציאלים
מונח מתחום הפיזיקה, המתאר את ההבדל באנרגיה שיש ליחידת מטען חיובי בין שתי נקודות במרחב. כלומר, השינוי שיחול באנרגיה של היחידה בין שתי הנקודות.
נגיד שאתם רוצים לקפוץ רחוק. אם תקפצו מהמקום, או תקחו תנופה של 5 מטרים, מרחק הריצה ייצר אנרגיה גדולה יותר ויאפשר קפיצה למרחק גדול יותר. הפרש הפוטנציאלים הוא האנרגיה שצברתם בריצה מנקודת ה-5 מ' לנקודת הקפיצה.

והנה כמה אנשים שקפצו רחוק:
בגיל 19, טוני רובינס היה מובטל, גר בדירת חדר מתפוררת וסבל מעודף משקל מאסיבי. היום הוא המנטור מספר 1 בעולם ובעל עסקים בשווי מאות מיליוני דולרים.
אופרה וינפרי נולדה להורים עניים ולא נשואים, נוצלה מינית לאורך ילדותה ובגיל 14 ילדה תינוק שנפטר. היום היא האישה המצליחה והעשירה ביותר בטלוויזיה האמריקאית.
ברנדון בייס סבלה מגידול עצום בבטנה, ביתה נשרף, בתה נתקה איתה קשר ובעלה עזב אותה לטובת אישה אחרת. היום היא אחד השמות הידועים ביותר בעולם ההתפתחות האישית בעולם.
אז איך אנשים עם נקודת מוצא רחוקה יחסית, או נסיבות קשות, מסוגלים להשיג תוצאות מדהימות, הרבה מעבר למה שאחרים, עם נקודת מוצא טובה בהרבה, מצליחים להשיג?
הפרש הפוטנציאלים.
נקודת פתיחה רחוקה היא אכן רחוקה, אבל היא מאפשרת הרבה תנופה…

עוד 2 עובדות על פוטנציאל לא ממומש:
1. בהנחה שאנחנו מתמודדים מול עצמנו, מול הפוטנציאל שלנו בכל נקודה, ככל שאנחנו רחוקים יותר מנקודת הקפיצה יש לנו סיכוי לתוצאה טובה יותר. הפרש הפוטנציאלים פועל לטובתנו.
2. כל זה נכון רק בהנחה שנחליט יום אחד לקפוץ: לצאת לריצה ולזנק רחוק ככל האפשר.
מה זה משנה אם יש לי 10 מ' עד לקרש הקפיצה או 5 מ', אם אני בוחרת לעמוד במקום. הפוטנציאל, מעט או הרבה, רלוונטי רק אם החלטתי לקפוץ.

איך מייצרים הפרש פוטנציאלים ממקום של "הכל בסדר"?
או. טוב ששאלתם.
כי יש פה משהו שהרבה פעמים אנחנו מפספסים:
המרחק בין איפה שאנחנו עכשיו  לבין היעד הוא רק חצי מהפרש הפוטנציאלים המלא.
לראות את המטרה שלפנינו, את העתיד שאנחנו שואפים אליו, זו רק חצי עבודה – החצי השני.
איפה החצי הראשון? בעתיד שלעולם אף פעם ובשום פנים ואופן לא נרצה להגיע אליו. הרעיון הוא לקחת את התודעה אל "יקום מקביל" בו לא מימשנו את הפוטנציאל שלנו – ויתרנו על הזדמנויות, נכשלנו, אכזבנו את עצמנו ואחרים.
למה? כי אם רוצים את כל התנופה, התודעה צריכה להכיל את כל המסלול, כולל כל המשמעויות של אי-מימוש הפוטנציאל שלנו.
קשה, באמת קשה, להסכים להרגיש את התחושות האלה.
אבל אם נעשה זאת היטב, נוכל להשתמש בהן כתנופה לקפיצה.

תרגול ב- 5 שלבים:

  1. הגדרת המטרה.
    מה הייתי רוצה להשיג? מה חסר בחיי עכשיו בגלל אמונות או התנהגויות שמגבילות אותי?
  2. ביקור בעתיד הלא רצוי.
    אפשרו לדמיון לקחת אתכם אל האפשרות הגרועה ביותר, ולהרגיש את התחושות הקשות שאתם מקווים לא לחוות לעולם. איך נראים חייכם בעוד 5, 10, 20 שנים? איך הבריאות? המצב הכלכלי? הקריירה? מערכות היחסים? איזה מחיר אישי, רגשי וכלכלי שילמת? אל תוותרו לעצמכם. קשה באימונים, קל בקרב…
  3. חזרה להווה.
    קחו נשימה עמוקה והיזכרו בהקלה שכל זה לא קרה… זה הזמן לקבל החלטה שהעתיד הזה לא יקרה, ולבחור אחרת.
  4. ביקור בעתיד הרצוי.
    זוכרים את המטרה? חזרו אל ה"תחנות בזמן" משלב 2, והפעם לכו אל התסריט האופטימלי ביותר.
    תנו לעצמכם ליהנות מכל התחושות הטובות, השמחה וההתלהבות שמחכות לכם שם.
  5. לנצל את המומנטום.
    שוב בהווה. הגדירו 3 פעולות, לפחות אחת מהן כזו שאתם יכולים לבצע מיידית, שאתם עומדים לעשות בדרך אל המטרה ובצעו אותן בהקדם (למשל: להתקשר ל…, להירשם ללימודים, להפסיק לעשן, לתרגל מדיטציה וכו').

זה אמנם נראה פשוט, אבל אם זה היה כל כך קל, כולם היו עושים זאת.
אם אתם מתקשים לעבור את השלב השני, נסו את התרגול המודרך הזה, של טוני רובינס.
או צרו קשר עם הנל"פיסטית החביבה עליכם… 🙂

בהצלחה.

what if you fly | שלומית לפיד | אה! השראה מעשית

תגובות

עוד יכול לעניין

דילוג לתוכן