מחשבות על "סיפור אהבות"

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

מחשבות על סיפור אהבות | שלומית לפיד | אה! השראה מעשית

 1.      את סיפור אהבות (מאת כנרת רוזנבלום, הוצאת כתר) קראתי כמו שאני אוהבת לקרוא ספר. תוך 3 ימים. מספיק מרווח כדי להתגעגע ולחשוב בהפסקות, מספיק צפוף כדי להעיד שקראתי בכל רגע פנוי שהיה לי. 

עוד מעדה על היקשרותי לספר העובדה שבמשך ימים לאחר סיומו לא יכולתי אפילו לחשוב על להתחיל ספר אחר. צריך פנאי רגשי כדי להתחיל קשר עם דמויות של ספר חדש, ואני לא הייתי פנויה רגשית. הייתי עדיין בקשר עם גליה וכרמי.

2.      בימים ההם, כשהסתובבתי עם גליה וכרמי, יכולתי לזהות אותם מסביבי. זוגות של שמורת טבע פסטורלית ומנומנמת ולצידה הר געש, המאיים להתפרץ ולהחריב את שלוות המשפחה. 

בהתחלה חשבתי ששמורת הטבע קצת אטומה, כי איך יתכן שאינה מרגישה את התזוזות התת קרקעיות ובוחרת להתעלם מהאפשרות שההר יקיא עליה לבה רותחת. בהמשך הרגשתי  אחרת. הבנתי ששמורת הטבע כנראה מודעת לסכנה, והבחירה שלה להיצמד לשיגרה ואפילו להקצין את השלווה היא מנגנון הגנה. היא פשוט מבינה שהשקט הוא הכוח העיקרי שיש לה, היכולת לא להיכנע לכאוס. אולי ההר יראה כמה יפים החיים בשמורה, יבחר לשמר אותם ולא להרוס. אולי השקט יגיע גם אליו, לבסוף.
ב"סיפור אהבות", אגב, כרמי הוא השמורה וגליה היא הר הגעש, אבל במשחק התפקידים הזה כל אחד ואחת בזוגיות יכולים לשחק כל תפקיד בסיפור.
לפעמים הרי געש בוחרים לחיות ליד שמורות טבע, כדי ליצור לעצמם פינה שקטה. ככה נולדת דרמה. לפעמים שמורות טבע בוחרות לחיות ליד הרי געש, כדי להכניס קצת עניין לחיים או כי הן חושבות שהן יצליחו להרגיע את ההר. לפעמים זה אפילו מצליח, ואז יש לנו רומן רומנטי. לפעמים זוגיות מוצאת את עצמה עם שני הרי געש. יופי של חומר לאקשן עם הרבה אפקטים ויזואליים. ולפעמים, לעיתים נדירות, שתי שמורות טבע חיות זו לצד זו,  והכל נורא יפה ונעים, וכולם שמחים בשבילם, והנה לכם ספר מצויין לאנשים עם בעיות שינה.

3.      כל מי שקרא את הספר, ובסביבתי הקרובה מדובר בלא מעט אנשים למרות שהספר יצא לא מזמן, מתעניין בעיקר בשאלה אחת: האם מדובר ברומן אוטוביוגראפי.

התשובה היא לא.
איך אני יודעת? אני לא יודעת. אני מנחשת.
ואני בטוחה שאני צודקת משתי סיבות.
הסיבה הראשונה היא שאני מכירה את הסופרת. וכשאני אומרת את זה אין כוונתי לכך שאני מעודכנת במה שקורה בזוגיות שלה, אלא שאני בטוחה שאין סיכוי שהיא היתה בוחרת לשתף את העולם.
הסיבה השניה היא שסופר אינו חייב להתנסות אישית בכל דבר שהוא כותב עליו.
ב"חייבים לדבר על קווין" בנה של גיבורת הספר יורה למוות במורה ובילדים מהכיתה. לסופרת, ליונל שרייבר, אין בכלל ילדים. ב"קו זמן" מייקל קרייטון כותב על מסע בזמן וב"פארק היורה" הוא כותב על דינוזאורים. האם מישהו סבור שקרייטון ז"ל החזיק מכונת זמן בביתו והתנסה בחוויות אותן הוא מתאר בספריו?
לרשות הסופר עומדים שני כלים, שהם הרבה יותר רחבים ומקיפים מיכולת ההתנסות האישית, והם מחקר ודימיון. אם האמנתם לכנרת, שהיא יודעת בדיוק על מה היא מדברת כשהיא מספרת על הזוגיות המתפוררת של גיבוריה, זה בגלל שהיא עשתה את עבודתה נאמנה. חקרה, שאלה, קראה, בדקה ונכנסה לעורם של הדמויות שלה. יותר מהכל, השאלה האם מדובר ברומן אוטוביוגראפי מעידה על אמינות הסיפור ועל חוויית הקריאה של הקורא. וזה, לדעתי, הדבר שכל סופר שואף אליו.

4.      היום אני מוזמנת למסיבת ההשקה הרשמית של "סיפור אהבות". רשימת נושאי הדברים והמקריאים מרשימה, כולם כותבים מוכשרים ומצליחים בעצמם. מסיבה זו הדבר שהכי מעסיק אותי לקראת המסיבה הוא כמובן – מה ללבוש.

 

 

 

תגובות

שלא תאמרי "לא ידעתי"​

לקבלת עדכונים, את יודעת מה עושים!

תודה על הרשמתך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד יכול לעניין

שלא תאמרי "לא ידעתי"

לקבלת עדכונים, את יודעת מה עושים!

תודה על הרשמתך
דילוג לתוכן