פעם היתה כוס. היא היתה מלאה עד מחציתה. או ריקה עד מחציתה. תלוי את מי שואלים. כולה כוס. אף אחד אפילו לא יודע איזו כוס, איפה היא היתה או מה היה בה. ודווקא הכוס הזאת הפכה להיות הכוס הכי מפורסמת בעולם.
במקום השני, אגב, נמצאת כוס התה שהתחוללה בה סערה פעם. הרבה יותר מרגש, בעיני, מחצי כוס. אבל כנראה שמי שלא ראה סערה בכוס תה מתקשה להאמין שהדבר יתכן. ככה זה בדרך כלל עם דברים שלא רואים, קשה להאמין בהם. שני היוצאים מהכלל במקרה הזה הם: א. אלוהים, ו- ב. חצי הכוס הריקה, משום מה יותר אנשים נוטים להאמין לה מאשר לחצי השני. לכו תבינו.
אז נחזור לכוס הכי מפורסמת בעולם.
דיברו עליה בכל מקום. מחקרים, כתבות, מאמרים, הרצאות. סיפרו עליה בדיחות. מליוני אנשים הזכירו אותה בשיחות. ואז בא הילד ששאל: "מה הסיפור הגדול עם החצי כוס?" ואמא שלו הסבירה לו על אופטימיסטים ופסימיסטים, על כאלה שרואים את מה שיש וכאלה שרואים את מה שאין, ולמה אלה הראשונים הרבה יותר מאושרים מהשניים.
זה לא עזר לה. הילד עדיין ראה שאין לו סקייטבורד, ולא ראה שיש לו את הנעליים החדשות שהוא כל כך רצה ולא היו לו עד אתמול. אבל נעזוב את זה.
הסיפור הגדול עם החצי כוס הוא, שמחקרים מראים שראיית חצי הכוס המלאה אכן הופכת אותך למאושר יותר, ואפילו לבריא יותר. ומה שעוד מעניין הוא, שאנשים שרואים את חצי הכוס המלאה מצליחים יותר, כיוון שהם רואים בכל הזדמנות את הסיכוי ואת הפוטנציאל ומנסים הרבה יותר, בעוד שאנשים שרואים את חצי הכוס הריקה רואים את הסיכון ואת מה שהם עלולים לאבד ואפילו לא מנסים.
מאחר ושני חצאי הכוס נמצאים שם תמיד ביחד, באותו המקום, השאלה איזה חצי תראו היא שאלה של מיקוד. לאן מכוון המצפן. יש את אלה שבאופן טבעי רואים את חצי הכוס המלאה ויש מי שצריכים לסובב את החץ. וברור שכדאי לעשות זאת. נשארה רק שאלת ה"איך".
ובכן, הבשורות הטובות הן שמדובר במיומנות נרכשת. אפשר ללמוד איך לראות את חצי הכוס המלאה. הבשורות העוד יותר טובות הן, שכאשר מתמידים הדבר הופך לטבע שני.
4 דרכים קלות לכיוון המצפן לעבר החיובי והאופטימי:
יתכן שבמהלך הקריאה תאמרו לעצמכם "כבר קראתי/שמעתי/אמרו לי, וזה לא עובד לי". ופה ההבדל בין ידע תיאורטי לבין עשיה, בין ספר מתכונים על המדף לבין תבשיל מוכן. לא תמיד זה יוצא כמו בספר על הפעם הראשונה. ואם לא הצליח בפעם הראשונה אתם חייבים לעשות שוב ושוב, עד שתצליחו.
1. לכוון את המצפן הפנימי. כמו בכל מטרה, כאשר מכוונים אליה, הסיכוי להגיע גבוה בהרבה. אם המטרה היא מיקוד חיובי צריך לכוון את המצפן הפנימי ולאמץ גישה חיובית כלפי עצמך. רצוי להתחיל בבוקר, מידי בוקר, וליהנות מההשפעה כל היום. מילה, או משפט, שעושים מצב רוח טוב (מחמאה שקיבלתם או משהו שאתם מאמינים על עצמכם) – לרשום על פתק ולהצמיד למראה באמבטיה, כך שתראו אותו כשאתם מצחצחים שיניים. אפשר גם להכניס אותו להגדרות של השעון המעורר בטלפון הנייד, כך שבמקום לראות על המסך את המילה המבהילה Alarm תוכלו לראות על הבוקר את המילים "בוקר טוב מהממת!".
3. להגיד תודה. וכמה שיותר, כולל על המובן מאליו. על מי ועל מה שנמצא כאן כל יום, לאוטו שנדלק בבוקר, לקפה שיצא טעים במיוחד (אפשר לומר לו בלב), לאנשים שעושים את עבודתם (נכון שהם "צריכים", אבל זה לא מובן מאליו) ולאנשים שעושים מעבר לכך – להם במיוחד.
4. לחלק מחמאות. לא סתם, כדי לצאת לידי חובה, אלא מחמאות כנות. למישהי שלבושה לטעמך, למישהו שעשה עבודה טובה, שאמר משהו שהייתם צריכים לשמוע. תגידו להם. למה לעשות זאת? משתי סיבות. הראשונה היא שכדי לחלק מחמאות כנות חייבים להתכוונן לחיובי – לראות את הטוב ולומר אותו. הסיבה השניה היא שמחמאות היא דרך נהדרת להפיץ את הטוב, לייצר עוד ועוד מעגלים חיוביים.
5. לעשות מעבר. רוב האנשים עושים, במקרה הטוב, את מה שצריך. את אלה שעושים קצת מעבר אנחנו מעריכים הרבה יותר. זאת דרך נהדרת להעריך את עצמנו יותר, ובצדק. וכשההערכה העצמית שלנו גבוהה, מה שחושבים אחרים כבר הרבה פחות חשוב.
ומשפט לסיום:
כל כוס, לא משנה כמה ריקה, אפשר למלא.