היום בו הפסקתי להיעלב

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

איך להפסיק להיעלב

השבוע אחד מילדי הבית התלונן על החבר של אחשלו הקטן שקרא לו טיפש.
אז מה אם הוא אמר, אמרתי.
אז זה מעליב, ענה לי הוא, בנימה שרמזה שאם אני לא מבינה כנראה שאני בעצמי לא גאונה גדולה.
תגיד, שאלתי אותו, מה אתה חושב, אתה טיפש?
הוא מייד ענה שלא, כמו שילד שכל הזמן מתפעלים ממנו יודע.
אמרתי לו – אז זהו. אתה לא טיפש וזה שהוא אמר לא יעשה אותך כזה.
אז למה הוא אמר לי? נשאלתי במידה רבה של צדק.
כי הוא רצה להעליב אותך, הסברתי. עכשיו אתה יכול לבחור אם הוא הצליח.
הילד לא בדיוק הבין מה אני רוצה ממנו, אבל אני נזכרתי ביום בו הפסקתי להיעלב.
טוב, האמת שאני לא זוכרת את היום המדוייק. אני רק זוכרת שיום אחד פשוט הבנתי איך זה עובד ואז הפסקתי. קדמו ליום הזה הרבה מאוד שיחות (ליתר דיוק מריבות) עם בעלי, שטען שאני "בוחרת להיעלב".
האם באמת יש בחירה?
"את בוחרת להיעלב" הוא אחד הטיעונים המעצבנים ביותר שאפשר להגיד למישהו שנעלב. למה שמישהו יבחר להעלב?
ברור שלא הבנתי שיש לי אפשרות בחירה. ואז, לא רק שאתה מעליב אותי, אתה גם מאשים אותי שאני נעלבת?
בקיצור, אין טעם להצביע על בחירה בפני מישהו שלא רואה שיש לו אפשרויות.
אם זה לא, אז מה כן? הסכמה (אותה גברת בשינוי כותרת).
 
מה להסכמה ולזה?
כדי לקבל מחמאה (לקבל = לא רק לשמוע אלא גם ליהנות ממנה) אנחנו צריכים להסכים עם התוכן. כלומר, זה צריך להיות משהו שאנחנו כבר חושבים על עצמנו.
למשל, אם מישהו יגיד לי שאני כותבת יפה, זה יחמיא לי.
לעומת זאת, אם יאמרו לי שאני שרה יפה, אני אחשוב שמי שאמר לי את זה כנראה באמת אוהב אותי או זקוק לבדיקת שמיעה.
גם כדי להיעלב אנחנו צריכים להסכים עם התוכן.
וכדי להסכים עם התוכן אנחנו צריכים להסכים שמי שמסר לנו אותו גם יודע על מה הוא מדבר.
אם מישהו שאתקל בו במקרה בסופר יקרא לי "טיפשה" כנראה שלא אעלב ממנו, כי הוא לא מכיר אותי, אבל אם חברה קרובה תגיד את זה, יש פה פוטנציאל עלבון. אם האיש בסופר יכנה אותי "מכוערת", גם יש פוטנציאל עלבון, מאחר והוא רואה אותי ובהחלט יכול להיות שזו דעתו על מה שהוא רואה.
אחרי שהבנו איך נעלבים…
איך לא נעלבים?
זה די פשוט ואפילו די מהנה: נותנים פרשנות אחרת.
נניח שנתקלתי באיש בסופר (בטעות כמובן) ונניח שהוא צעק עלי "יא מכוערת, תסתכלי לאן את הולכת". אני יכולה לבחור איך לפרש את הסיטואציה:
1. הוא איש עצבני וגס רוח שנהנה לעצבן אחרים.
ואם הוא כזה למה שאתייחס למה שהוא אמר?
2. היה לו יום רע, הבוס צעק עליו, הבת שלו נכשלה בטסט ואשתו קנתה מגפיים באלפיים שקלים.
כלומר הכעס שלו לא קשור אלי ואני יכולה רק לרחם עליו, על היום שהיה לו ועל כך שהוא לא יודע לשלוט בעצמו.
3. אני אכן מכוערת.
אם אני מסכימה עם התוכן, כי זה מה שאני חושבת על עצמי, הרי שמדובר בעובדה.
(שאלה עקרונית לפוסט אחר: האם יש טעם להיפגע מהעובדות רק כי אינן נעימות לי?)
בכל שלושת הפרשנויות, הוא אחראי על מה שהוא אמר ואני אחראית על מה שאני מבינה מזה.
ההבדל המהותי בין פרשנות 3 לאחרות, היא בתשובה לשאלה האם אני מסכימה או לא מסכימה עם מה שאמר.
כלומר, אני יכולה לבחור: להסכים או לא להסכים, אני מכוערת או שהוא עצבני.
וזוהי התורה כולה.

תוספת מיום 11.8.15
עם הזמן הפוסט הזה התגלה כשימושי ביותר. לא פעם ששלחתי נעלבים לקרוא ולהפסיק עם זה.
אחת מהן, לקוחה העוסקת בעיצוב גרפי שנעלבה מלקוח, התקשרה אלי אחרי הקריאה כדי לומר שמה שכתבתי מאוד נכון, מלבד במקרים מעליבים באמת. 

מעשה שהיה כך היה:
המעצבת נתבקשה להגיש הצעה לעיצוב ברושור, העבירה הצעת מחיר, קיבלה את התשובה הבאה בסמס: "הגזמת לגמרי. ביקשתי שתעצבי פלאייר, לא את לוחות הברית." ונעלבה.

מ"הגזמת לגמרי" משתמע לדעתה שהוא חושב שהיא מנסה לעבוד עליו. כלומר, הוא בעצם קרא לה רמאית. רמאית זה מעליב! והיא ממש לא מסכימה שהיא רמאית.
לא התעצלנו ובדקנו פרשנויות אפשריות לסיטואציה:
יכול להיות שהלקוח חושב שהיא ניסתה לרמות אותו…
(זה לא מה שהוא אמר, אבל זרמנו עם הפרשנות הזאת)
א. כי כבר ניסו לרמות אותו מספר פעמים.
ב. כי הוא נוהג לרמות ולכן חושב שכולם מרמים.
ג. כי היא ניסתה לרמות אותו.
אחרי שפסלנו את ג', נשארנו עם אפשרויות א' ו- ב', שאינן קשורות אליה ולכן היא לא נעלבת מהן. מכאן אפשר לוותר על הפרשנות הזו, לחזור למה שהלקוח כן אמר ולבדוק האם כדאי לשקול להיעלב…
יכול להיות שהלקוח חושב שהיא הגזימה כי…
1. כי הוא לא מבין כלום בעיצוב ובעלויות.
2. כי הוא דמיין משהו יותר פשוט ממה שהיא הציעה לעצב.
3. כי היא יקרה משמעותית מהצעות אחרות שקיבל.
לגבי כל שלושת הפרשנויות המעצבת הסכימה שהן אפשריות. אפשריות, אך לא מעליבות. המסקנה – כדאי לשוחח עם הלקוח, להבין אם יש פה פער ידע, פער ציפיות או פער מחיר, ואז להחליט מה לעשות.
וזהו. זה רק נראה ארוך. השיחה ארכה 5 דקות. היחסים עם הלקוח ניצלו.
אגב, מכירים נעלבים כרונים? שלחו גם להם את הפוסט הזה ועזרו להם להפסיק להיעלב.

תגובות

שלא תאמרי "לא ידעתי"​

לקבלת עדכונים, את יודעת מה עושים!

תודה על הרשמתך

5 תגובות

  1. אהבתי.

    "להעלב זו בחירה" הוא משפט נכון בדיוק כמו "לעצבן/לפגוע זו בחירה", דהיינו משפט חסר משמעות כאשר אנחנו עסוקים בלהעלב או לכעוס. ובכל זאת, הוא נכון עובדתית.

    אבל כמו הרבה עניינים הקשורים בלב ובאגו, הרבה לפני שקשורים בראש – קל יותר להגיד מאשר לעשות, וקל יותר להסביר שזה חסר הגיון להעלב או להתעצבן, מאשר לא להעלב או להתעצבן בפועל…

  2. לא להיעלב זו מיומנות, והיא דורשת תרגול.
    אחרי שנים שהרגילו אותנו שהכל קשור אלינו לוקח זמן להפנים שכלום לא קשור אלינו, וזה גם ויתור מאוד גדול.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד יכול לעניין

שלא תאמרי "לא ידעתי"

לקבלת עדכונים, את יודעת מה עושים!

תודה על הרשמתך
דילוג לתוכן