הדרך הכי קלה (שאני מכירה) להעלות את הסטנדרטים

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email


איך עושים את זה? תצטרכו לקרוא את הסיפור (או לדלג עליו) כדי לגלות.

***
ערב, בחוץ משתולל חורף אמיתי ונדיר. בעוד חצי שעה אני אמורה להתייצב בבריכת שחיה לבושה בבגד ים ולהצטרף למאמן ולקבוצה לאימון שחיה, כמידי שלישי וחמישי. וקר לי, רעיונית, למרות שאני עדיין בבית המחומם. המחשבה על לבישת בגד ים כל כך לא קוסמת לי שאני כמעט נשארת בבית, אבל רק כמעט. כי בראש אני שומעת את השיחה שהתקיימה בפגישה עם לקוחה הבוקר:
היא טענה שלפעמים (רוב הזמן) היא לא הולכת למכון הכושר כי היא יודעת שהיא לא תעמוד ביעד המינימום – לרוץ 10 ק"מ.
זה המינימום שלך? 10 ק"מ? אני שואלת. "כן", היא עונה.
וכשאת לא הולכת למכון בכלל, כמה את רצה? – ….(שתיקה ארוכה) "כלום, אבל זה לא נחשב", היא מחייכת.
למה? – "כי זה לא מוריד לי מהממוצע" עכשיו היא כבר ממש צוחקת.
אני לוקחת מחשבון ועושה חישוב: (10+0+0) /3 =  3.333. זה הממוצע שלך בשבוע שעבר.
"אז מה שאת אומרת לי זה שאני צריכה ללכת למכון גם אם אני יודעת שאני לא עומדת בסטנדרטים?"
לא מדויק. מה שאני אומרת זה שאם את תלכי למכון ותעשי אימון, אפילו קצר וקליל, את כבר תעלי את הסטנדרט, כי כרגע הסטנדרט שלך הוא כזה שגם לא ללכת ולא להתאמן זה בסדר.

כזו אני, קשוחה.
אז מה הסטנדרט שלך? אני שואלת את עצמי, ומיד מבינה שיהיה לי הרבה יותר קל ללכת לבריכה מאשר לחיות עם הידיעה שויתרתי לעצמי סתם בלי שום סיבה טובה.
***

מה הוא סטנדרט? 

סטנדרט הוא תקן. רף מסויים שחובה לעמוד בו.
כלומר:
לא המקסימום שאתם מסוגלים לעשות,
לא הממוצע,
אלא המינימום שאתם מרגישים חייבים לעמוד בו.
וכשאני אומרת מרגישים חייבים לעמוד בו אני מתכוונת בדיוק לכך. זה לא אומר שלעולם בשום פנים ואופן לא תרדו מתחת לסטנדרט, אבל לא לעיתים קרובות ולא בלי תחושת אי נוחות קשה.

מה קורה כשיש סטנדרט? 

דוגמא 1: תחשבו על הרגלי ההיגיינה שלכם. צחצוח שיניים פעמיים ביום ומקלחת לפחות פעם ביום זה המינימום (אני מקווה), כן? כלומר זהו הסטנדרט שלכם. אתם לא קמים בבוקר ותוהים האם היום כדאי לצחצח שיניים, נכון? הרי פשוט לא יעלה בדעתכם.
גם אם תקלעו לאי בודד, או אם תמצאו את עצמכם לבד בארץ זרה ללא כלי רחצה, תעשו את כל שאפשר כדי להשיג את האמצעים לצחצח שיניים.
כי ככה זה עם סטנדרטים. עושים את המקסימום כדי לעמוד בהם.

דוגמא 2:  אנשים שמקפידים על תזונה מסוימת, למשל כשרות, או צמחונות, או טבעונות, או תזונה נטולת גלוטן (כמוני). יש להם ידיעה מאוד מאוד ברורה מה הם מסכימים לאכול ומה לא. בין אם המניע הוא תפישת עולם, בריאות או אמונה דתית, זהו סטנדרט מחייב.

עכשיו, לכולנו יש כל מיני סטנדרטים בכל מיני תחומים בחיים: בטיחות, אלימות, עבודה, משפחה, ספורט ועוד. כולנו יודעים מה הרף שמתחתיו לא נהיה מוכנים לרדת אפילו תחת איומי אקדח.
לאנשים מסויימים יש סטנדרטים גבוהים ביותר בתחומים שלאחרים נראים אזוטריים לחלוטין, שלא לומר חסרי כל חשיבות, למשל ציפורניים מתוקתקות, או ניווט בעיר זרה ללא GPS, או צורת החיתוך של עגבניה. יש אנשים כאלה.
לעומת זאת, לאנשים רבים יש תחומים רבים שבהם אין להם סטנדרטים בכלל. והפעם אני לא מדברת על אזוטריה אלא על היום-יום.

ומה קורה כשאנחנו לא מציבים סטנדרט?

פשוט מאוד – אנחנו מתנהלים לפי סטנדרטים שקבעו אחרים, בין אם הם מתאימים לנו ובין אם לאו. למה? כי הם חייבים לעמוד בסטנדרט שלהם, אנחנו לא, והמחויבות מנצחת.

דוגמא א': קחו בעלת עסק שאין לה סטנדרט לכמה היא אמורה להרוויח. המוצרים שלה איכותיים אבל מאחר ואין לה סטנדרט, היא מרוויחה לפי עד כמה שהלקוחות מתעקשים על הנחה. אם יש לה לקוח שהסטנדרט שלו זה לשלם מחיר רצפה אז…
דוגמא ב': מנהל בכיר שאין לו סטנדרט לגבי שעות פנאי/משפחה. כשיש פרוייקט חשוב, ותמיד יש, הוא מגיע הביתה רק בשביל להתקלח ולישון. למה זה? כי למקום העבודה שלו יש סטנדרט לגבי תוצאות, אבל אין סטנדרט לגבי מינימום שעות שהעובדים חייבים להיות בבית.
דוגמא ג': גברת חמודה אחת, שמאוד רוצה לרזות.  כאשר בעלה בארץ היא מכינה אוכל מזין ובריא כי זה הסטנדרט של בעלה, וכשהוא בחו"ל היא מזמינה פיצה כי זה הסטנדרט של הילדים.

***
והנה סוף סוף אני מגיעה להבטחה שהבטחתי בכותרת.

הדרך הכי קלה שאני מכירה להעלות את הסטנדרטים היא:

  1. לקבוע סטנדרט.
    מה אתם ממש חייבים, או חייבים שלא, בתחומים הבאים: תזונה, ספורט, חשיפה לשמש, התפתחות אישית, שעות עבודה, הכנסה שנתית, חופשה שנתית…? (הוסיפו לרשימה את כל הדברים החשובים לכם).
    אם כיום אין לכם "אני חייב/ת", כזה שאתם יכולים להצהיר שתעמדו בו, כנראה (בטוח) לא קבעתם סטנדרט. פשוט אין לכם. גם אם בפועל אתם מתנהלים לפי סטנדרט מסוים, כנראה שמישהו אחר קבע אותו, ואם המישהו הזה יצא מחייכם או ישנה את הסטנדרט שלו – מה יקרה אתכם? לכו תדעו.

עוד דרך ממש קלה להעלות את הסטנדרט היא:

  1. להוסיף 2 מ"מ. (זכויות יוצרים: טוני רובינס)
    כלומר – תעלו את הסטנדרט בטיפטיפונת. תתחייבו לקצת יותר ממה שאתם עושים היום, למשל:
    במקום לוותר לעצמכם ובכלל לא ללכת למכון הכושר כשאין כוח – פשוט להגיע למכון (ומה שתעשו שם בטוח יהיה יותר טוב מכלום).
    במקום לאכול מה שרוצים מתי שרוצים – לחכות 10 דקות (ואם אחרי 10 דקות אתם עדיין רוצים, תאכלו).

ועוד דרך, שעובדת נהדר, בלי שתצטרכו להשקיע הרבה מחשבה היא:

  1. להיצמד לאנשים בעלי סטנדרטים גבוהים משלכם.
    "את/ה הממוצע של חמשת האנשים איתם את/ה מבלה את רוב זמנך" אמר ג'ים רוהן.
    בחרו אנשים בעלי סטנדרטים גבוהים יותר ותגלו שגם הסטנדרטים שלכם עולים.
    כן, אני יודעת שקל להגיד וקשה לעשות. משפחה לא מחליפים, גם זוגיות לא ואפילו על מעגל חברתי לא מוותרים כל כך מהר. אבל אם אתם רוצים להעלות סטנדרטים כדאי שתמצאו מעגלים נוספים: במקום העבודה, עם קולגות, בלימודים, בקבוצות ספורט. מצאו היכן נמצאים האנשים שאתם רוצים כקבוצת השווים שלכם ותישארו שם (ועל כך אמר טוני רובינס: "קבוצת השווים הם אלה שאתה מוכן לשנות את חייך כדי לעמוד בציפיות שלהם"…). כשכבר תהיו שם, העלאת הסטנדרטים פתאום תיראה לכם מובנת מאליה.
    אם אתם רוצים לעשות קפיצה קוואנטית בסטנדרטים – זו הדרך שלכם.

***

אהבתם? מצויין (ספרו לחברים).
רוצים לעשות עם זה משהו אופרטיבי? אפילו יותר טוב.
בחרו תחום אחד או שניים בחייכם שאתם רוצים להעלות בו את הסטנדרט.
רשמו לעצמכם מה הסטנדרט הנוכחי (מה אתם ממש חייבים, או חייבים שלא) ואז:
– אם אין סטנדרט – קבעו כזה.
– אם יש סטנדרט – קבעו סטנדרט חדש בכך שתעלו אותו בשני מ"מ.
– רוצים קפיצה קוונטית בסטנדרטים? – תתחילו לחשוב איפה אתם מוצאים אנשים שכבר השיגו את מה שאתם רוצים. אין לכם רעיונות? שאלו חברים, שאלו אותי.
ואם תעלו את הסטנדרטים שלכם אפילו בקצת, את שלי עשיתי.

עכשיו אני ממש ממש אשמח לשמוע מכם.

expect more | שלומית לפיד | אה! השראה מעשית

תגובות

שלא תאמרי "לא ידעתי"​

לקבלת עדכונים, את יודעת מה עושים!

תודה על הרשמתך

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד יכול לעניין

שלא תאמרי "לא ידעתי"

לקבלת עדכונים, את יודעת מה עושים!

תודה על הרשמתך
דילוג לתוכן