אלה שאי אפשר להציל

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

"היא לא היתה מספיק כריזמטית. " אמר האיש שישב בשולחן הסמוך לחברים שלו. הוא דיבר על הדיאטנית שלו, לשעבר, כנראה, ועל אחריותה הישירה למשקלו שמסרב לרדת. 
אפשר להוביל את הסוס אל השוקת, אומר הפתגם, אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות. נכון. אם תשאל את הסוס הוא יטען ששמו לו מים לא מספיק קרים, או לא הביא לו קש, או שהסוסות ברקע הפריעו לו להתרכז בשתיה. בקיצור, אחריות מאוד קל להטיל, רק שלא תמיד יש בצד השני מי שלוקח.


"כל השיטות נכשלו"

א' עישנה מגיל 15. "זה" התחיל כדי להיות אחת מהחבר'ה מהתנועה, המשיך בצבא והתקבע על 2-3 קופסאות ביום (!) בהמשך. העישון הכתיב הרבה תחומים בחייה. הוא הכתיב בני זוג, כי רק מעשן מסוגל לחיות עם מעשנת כבדה כמוה. הוא הכתיב קריירה, כי כדי לעשן היא היתה חייבת להיות הרבה בחוץ או בנסיעות לבד ברכב. הוא הכתיב הרגלי בילוי והרגלי חופשה, כי טיסה – מספר שעות בלי סיגריה – פשוט לא באה בחשבון. אפילו בתקופת ההריון לא הצליחה להפסיק לגמרי לעשן.
בלחץ בן זוגה עשתה מספר נסיונות. מסטיקים, מדבקות, היפנוזה וקבוצות תמיכה. ההפסקה הארוכה ביותר ארכה 10 ימים, לאחר טיפול במכון גמילה מעישון שעלה הון. "כדי להוכיח שבאמת ניסיתי" היא מנמקת, "אבל ת'כלס, כל השיטות נכשלו". השיטות נכשלו, כמובן, לא היא.
היום היא לא מעשנת, לא מוכנה שיעשנו לידה ולא נכנסת לחדר שעישנו בו.
איך קרה הנס? גם אני שאלתי. יום אחד ניגשה להגיד לבן שלה לילה טוב והוא ביקש שהיא לא תשים את הראש שלה על הכרית שלו, כדי שלא יהיה ריח מסריח של סיגריות במיטה. היא יצאה למרפסת כדי לעשן ולהרגע, וכיבתה את הסיגריה בלי לעשן אותה. זו היתה הסיגריה האחרונה שהיא הציתה אי פעם.

"לא שווה כלום"

ב' הכירה אותו בצבא. גבוה, חתיך, ספורטאי מצטיין, ממשפחה עשירה. כשהשתחרר נסע ללמוד בחו"ל וכשחזר היא עזבה את החבר שהיה לה ועברה לגור איתו בתל אביב. הם גרו בדירה שירש מסבתא שלו, על תכולתה. למעט המזרון במיטה הזוגית לא הוחלף אף רהיט. כשרצתה לרענן הוא אמר שאין טעם. כשיקנו את הדירה הסמוכה יוכלו לחבר את הדירות ולשפץ. כשרצתה לעבוד אמר שאין טעם. עבודה תפריע לה לנסוע איתו. כשרצתה להתחתן אמר שאין טעם. כשנרצה ילדים נדבר על זה. והיא הסכימה. העמידה את עצמה לניהולו באופן מוחלט. לא היה לה כסף משלה, לא כרטיס אשראי או פנקס צ'קים. כשהיא היתה מבקשת הוא היה משאיר לה מזומן. בתמורה היא היתה מבלה מידי ערב במסעדות יוקרה, מידי כמה שבועות נוסעת לחו"ל ואחת לפרק זמן לא מוגדר היא היתה שומעת מה הוא חושב עליה: את אפס, לא שווה, לא מסוגלת.
שנים היכרתי אותם ולא היה לי מושג.
בשבת אחת הגעתי לאסוף אותה לסרט והיא אמרה לי מעבר לדלת שהיא לא יכולה לצאת. מסתבר שהיא לא צבעה את השיער בזמן, השורשים הכהים נראו לעין, הוא אסר עליה לצאת ככה וליתר ביטחון נעל אותה כשיצא. בסיוע שכן היא יצאה דרך המרפסת ואני לקחתי אותה להורים. אחרי חודש, במהלכו סירב לתת לה לקחת אפילו את בגדיה, טען שהיא אהבת חייו והבטיח להתחתן איתה, היא חזרה אליו. אישה אינטיליגנטית עם משפחה אוהבת, חברים תומכים וכל האפשרויות בעולם.
הם התחתנו כשהיא נכנסה להריון. כשרצתה להכניס את הילד לגן הוא סירב, כי בשביל מה יש לילד אמא. היא מצאה עבודה ושילמה את הגן ממשכורתה. בוקר אחד הוא רצה סקס כשהיא רצתה לצאת לעבודה. הוא הודיע שנגמר הסיפור עם העבודה והגן  ושוב נעל אותה בבית. כשאח שלה הגיע לחלץ אותה ואת הילד הוא הזמין משטרה, וכשהבין שהוא לא יכול למנוע ממנה לצאת הוא איים למרר את חייה אם היא תנסה לקחת אפילו בגד אחד שלה או של הילד.
והיא הלכה, בלי כלום. העדיפה לוותר על הכל מאשר להסכים איתו, שהיא אפס, לא שווה ולא מסוגלת.

"תתמודד"

ג' עובד בתפקיד בכיר, בחברה שהוא שונא, בשביל אדם שהוא מתעב. הבוס שלו, לטענתו, פשוט נהנה להשפיל אותו. מתקשר אליו כל הזמן מחוץ לשעות העבודה, שולח לו עשרות מיילים ביום, כולם בנימה תוקפנית עם 18 סימני קריאה. תעשה!!!! אני מודיע לך!!!! בישיבות עבודה הוא מדבר עליו בשפה מזלזלת ובגוף שלישי באזני הנוכחים. כשג' ניסה לשוחח איתו על התחושות שיש לו בעבודה הבוס אמר לו שהוא מפונק ואם לא מתאים לו הוא יכול ללכת.
מדהים ככל שזה נשמע, זה המצב כבר 3 שנים. למה הוא נשאר? כסף וגברת ג'. מלבד המשכורת המצויינת החברה מחלקת בונוס שנתי מכובד מאוד. ההודעה על גובה הבונוס נמסרת בסוף מרץ, הבונוס מחולק במשכורת יולי. בשלב הזה כבר עברה חצי שנה וג', שביצועי החטיבה שלו מצטיינים מידי שנה, כבר מריח את הבונוס הבא. ואיך קשורה גברת ג'? בכל פעם שג' מודיע שנשבר לו, גברת ג' מזכירה לו מה משלם הבונוס: המשכנתא על הבית, ההלוואה על הג'יפ שלה, שכר הלימוד בבית הספר האנטרופוסופי. גישתה המנומקת היא: "תתמודד".
השבוע ג' ביקש לצאת עם המשפחה לחופשה. שלח מייל מסודר שמפרט את יתרת ימי החופשה שלו וקיבל בתגובה: לא מאשר!!!!! כשג' אמר שהמלון כבר הוזמן ושהוא צריך לחשוב גם על אשתו והילדים, הבוס ענה שהוא עובד אצלו, ולא אצל אשתו והילדים. ג' אפילו לא ציפה לתמיכה מבית. חמותו מוכנה לנסוע עם אשתו וילדיו.
"את מבינה מה אני צריך לסבול?" הוא שואל אותי, ובהיעדר תשובה עניתי בשאלה: "אז מה אתה מתכוון לעשות?". אחרי מחשבה קצרה ג' עונה. "אני חושב שאני אדבר איתו שוב מחר, ונראה מה יהיה. אם הוא לא יאשר לי אז אני לא אצא לחופש, אין ברירה. אבל אם זה מה שיקרה נראה לי שאולי אני צריך להתחיל לחשוב על לחפש עבודה אחרת".

מדהים איזה כוחות נפש יש לנו, לסבול שנים במצבים קשים, לספר את ה"מציאות" כך שתצדיק את ההישארות במצב הבעייתי, אבל אין את הכח הדרוש לעשות את השינוי.
עד שפתאום יש.

פתאום מגיע הקש ששובר את גב הגמל, ומתחולל הקסם.
ולפעמים אין. אין "למה" מספיק חזק שיגרום, בינתיים לפחות, למצוא את ה"איך".
קשה לראות מישהו במסלול של סבל או הרס עצמי, ולדעת שהוא יודע מה צריך לעשות אבל לא עושה.
ככה זה עם אלה שלא מוכנים שיצילו אותם. פשוט אי אפשר להציל אותם. הם חייבים להציל את עצמם.

תגובות

שלא תאמרי "לא ידעתי"​

לקבלת עדכונים, את יודעת מה עושים!

תודה על הרשמתך

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד יכול לעניין

שלא תאמרי "לא ידעתי"

לקבלת עדכונים, את יודעת מה עושים!

תודה על הרשמתך
דילוג לתוכן