היה היה איש. לאיש היתה קופסא. קופסת הרעיונות הגנוזים.
היה בה כל רעיון שאי פעם היה לו ואשר לא נעשה בו מאום.
את רעיונותיו החל לאפסן בקופסא עוד בילדותו, ביום בו למד שלא כדאי לספר כל דבר.
אולי היתה זו תגובה לרעיון מסויים, הפוכה מאשר ציפה. או שמישהו שמע פעם רעיון והעביר אותו הלאה. מי זוכר ומה זה חשוב. יום אחד פשוט הגיע רעיון חדש והוא החליט לשמור עליו בקופסא. וכך עשה.
הרעיון בקופסא שהה שם בביטחה, מוגן מביקורת ושמור מפני שימוש לא מתוכנן. מידי פעם הורם המכסה, הילד הציץ ברעיון שלו וחייך. באמת רעיון יפה. וכאשר הגיע הרעיון הבא כבר לא היו ספקות, היה ברור בדיוק מה לעשות בו.
חלף הזמן, הילד גדל, נאספו הרעיונות בקופסא, וככל שנאספו כך קשה היה לו להבחין ביניהם. כשהרים את המכסה להציץ כבר לא נראו הרעיונות שבתחתית, וגם לא אלה שבאמצע, רק אלה האחרונים שלמעלה. וככל שהצטמצם המקום בקופסא פחת זרם הרעיונות. וככל שפחת הזרם, פחתה ההתלהבות. רעיון היה מגיע וחולף, בא והולך, מבלי להשאיר זכר, מבלי לתפוס מקום.
לא היה הדבר נורא כל כך בעיניו. הוא כבר הבין שהרעיונות סתם יושבים שם, בקופסא, ויכולים באותה מידה לא להיות, או להיזרק.
והקופסא נותרה סגורה. הפתקים שבתוכה התפוררו, רעיונות הפכו לאבק.
איש לא ידע על כך ולאיש לא היה אכפת.
***
כדי להמשיך לקבל רעיונות, השראה, חשוב לאפשר זרימה של המידע.
רעיונות שהגיעו חייבים גם לצאת.
ההשראה חולפת דרכנו. מחשבות שהגיעו זזות כדי לפנות מקום למחשבות חדשות.
רעיונות אשר לא נחלקים עם העולם ימשיכו לתפוס מקום או יעלמו. לעיתים רעיונות ממשיכים לגדול כשהם עדיין בתוכנו, ולתפוס יותר ויותר מקום, למלא את הקופסא עוד ועוד, עד בשלב מסויים הקופסא אינה יכולה להכיל. מידע או רעיון חדש שיגיעו יאלצו להישאר בחוץ.
לכן, השראה חייבת לזכות לשיתוף. זו הטובה העליונה.
אין בכך דבר נאצל, או הקרבה, אלא תועלת מירבית.
הטובה העליונה היא זו שמשרתת אותנו בעת שאנו משרתים אחרים.
אל תעצרו לפקפק ברעיונות שלכם ולשפוט אותם לחומרה.
אל תחליטו שהם טובים מכדי לחלוק, אלא אם אתם מתכוונים לפתח את הרעיון לכדי משהו אחר שתוכלו לחלוק.
קיבלתם? תנו. יגיע עוד. ביטחו, שתפו, וכאשר תעשו זאת עוד ועוד רעיונות יגיעו.
***
עכשיו, ברור לי שהרעיון של שיתוף רעיונות הוא קצת מטלטל.
השראה, חשיבה יצירתית, היא נכס. האם אני באמת מציעה שתחלקו את הנכסים שלכם חינם לכל דורש? ממש לא.
אם יש לכם את הרעיון שיהפוך אתכם לסטיב ג'ובס הבא, או למארק צוקרברג הבא (שאגב, גנב את הרעיון הגדול שלו מהתאומים ווינקלווס), או לעדה יונת הבאה או לג'יי קיי רולינג הבאה, לכו על זה, ביג טיים והתייחסו אל הרעיון שלכם במלוא הכבוד והזהירות (אם נדרשת כזו).
אם בכוונתכם לממש את הרעיון – ממשו! השיתוף יעשה דרך המימוש. דרך המוצרים, הידע, החוויה או התרבות שיווצרו.
אבל, אם אין בכוונתכם לממש את הרעיון, העניקו אותו למישהו שאולי יעשה איתו משהו.
אל תשימו אותו בקופסא רק כדי שלא יהיה לאחרים.
אם אין לכם מושג מה לעשות עם הרעיון שלכם, שתפו אחרים ואולי תקבלו רעיון לפתרון.
הרי אין לכם התנגדות להעביר הלאה חפצים שסיימו את שירותם עבורכם (בגדים, צעצועים ועוד) למישהו שעדיין יכול להפיק מהם תועלת. מדוע שהדבר יהיה שונה עם רעיונות?
ומעבר לכך – לא כל רעיון הוא כזה שאולי מכיל את הצופן לתהילת עולם. רבים מהרעיונות שאנחנו קוברים לא קשורים לשגשוג כלכלי, להצלחה או לפרסום.
הסיבה שאינם זוכים לשיתוף היא החשש מאבדן השליטה – אנחנו מדמיינים לעצמנו את התוצאה הגרועה ביותר האפשרית. וכאשר אנו שומרים על השליטה אנו מונעים מעצמנו את הזכות לתוצאות אחרות, רצויות, אוהדות ומפרות.
ובעיקר – אנו מונעים מעצמנו רעיונות נוספים.
תחשבו על כך. זה כל מה שאני מבקשת.
תגובה אחת