האם את מתפרנסת או מרוויחה?

מתפרנסת או מרוויחה,  להתפרנס או להרוויח – מה ההבדל?
האם ההבדל הוא בכסף, בהכנסה החודשית? האם אחת מהן מכניסה פחות?
אולי בחשבון הבנק? אולי לאחת מהן יש יתרה יותר גדולה, או מינוס יותר קטן?
יכול להיות. אבל אין לי מושג למי מהן…

באיזשהו שלב, ותמיד מיוזמתן, הלקוחות שלי מסגירות את המילה שלהן, כלומר אומרות "להתפרנס" או "להרוויח". בדרך כלל כבר בתשובה לשאלה הראשונה שלי: מה את רוצה להשיג מהתהליך איתי.
עם הזמן התחלתי לשים לב שלבחירת המילים יש משמעות, שיש הבדל,  יש דפוס רחב יותר. וההבדל בין "מתפרנסת" ל"מרוויחה" אינו בהכנסה, אלא בגישה.

אחרי שנים של עבודה בעיקר עם עצמאיות , מצאתי שאין קשר למצב כלכלי או לרמת הכנסה נוכחית. הטרמינולוגיה לא מצביעה על פרמטרים חיצוניים.
היא ביטוי של העולם הפנימי: אמונות, ערכים, זהות.

בדקי את עצמך: עם מי את יותר מזדהה?

המתפרנסת מתמקדת במחויבויות.
המרוויחה ממוקדת באפשרויות.

המתפרנסת עובדת כדי לשמר את הקיים.
המרוויחה עובדת כדי להתפתח ולצמוח.

למתפרנסת יש רף שחייבים לעבור ותקרה שאי אפשר לעבור.
המרוויחה סקרנית לראות כמה רחוק היא יכולה להגיע.

המתפרנסת מנסה לאזן בין הוצאות להכנסות.
המרוויחה מעוניינת להפר את האיזון, לכיוון הפלוס, כמובן.

המתפרנסת שורדת.
המרוויחה מגשימה.

למתפרנסת יש גבול.
למרוויחה יש אופק.

או בקיצור: להתפרנס צריך. להרוויח זה כיף.

כסף או אהבה

אישית, אני בוחרת להרוויח.
גם כשהרווחתי רק 3000 ₪ לחודש, גם כשהפסדתי, המילה "להתפרנס" לא עוברת לי טוב בין השיניים.
אבל היו תקופות שהיא עברה לי בראש.
למשל, אחרי שבעלי התפטר מעבודה ששנא. אני, שהרווחתי מצוין, והייתי אמורה להיות ה"מפרנסת" לתקופה מסוימת, פוטרתי, בפעם הראשונה (והאחרונה) בחיי.
הסטרס הכלכלי היה קצר במיוחד. למעשה, מצאתי עבודה חדשה עוד לפני שהפסקתי לקבל משכורת מהקודמת. אבל משהו במנגנון הפנימי השתבש. תחושת הביטחון שתמיד היתה לי ביכולותי, נעלמה.
עד אז הרגשתי שמי שהעסיק אותי זכה: שאני נכס לכל מקום עבודה ושלא חשוב כמה אני מרוויחה, הארגון הרוויח יותר בזכותי (ולא היה לי מושג עד כמה אני בת מזל שהרגשתי כך).
ופתאום הרגשתי אחרת. למרות שהשגתי את תפקיד חלומותי, בשכר מעולה, לא הרגשתי "נכס". עבדתי למען המשכורת. הייתי אסירת תודה, אבל אסירה.
הם קיבלו עובדת מצוינת, שביצעה בהצטיינות את מה שהיא אוהבת.
אבל היא עבדה למען הכסף, לא למען האהבה.

כעצמאית, העיסוק הראשון שלי היה בכתיבה שיווקית. עם הזמן נולדה הקליניקה, שהלכה ותפסה יותר ויותר נפח עד שההכנסה היתה בערך חצי חצי.
יום אחד שמתי לב, שאני כבר לא נהנית לכתוב לאחרים. סיימתי פרויקט ללקוח מקסים וחשתי הקלה שזה נגמר. ואז הגיעה מועקה  – צריך להביא לקוח אחר ש"יסגור את החור".
תמחרתי גבוה, כי אם אני לא נהנית לפחות שישתלם לי, ועדיין הרגשתי שהמחיר שאני משלמת גבוה יותר.
ואז קלטתי שלא "צריך". שאני לא חייבת להתפרנס מהכתיבה. שיש לי קליניקה שיכולה להרוויח יותר, שאני יכולה לעשות יותר ממה שאני אוהבת, וליהנות כשאני מרוויחה.
זאת היתה חתיכת הארה.

מעבר למילים

המרוויחה מרגישה חופשיה רוב הזמן, מלאת הכרת תודה על הזכות שניתנה לה לעשות מה שהיא אוהבת (ולקבל על זה כסף!). היא עשויה לקחת גם לקוחות פחות רווחיים אם יש שם משהו שקוסם לה. מנגד, היא גם עשויה לתמחר גבוה, כי היא פחות חוששת לאבד לקוח. היא מוכנה לקחת סיכונים ולהפסיד, והיא מרגישה שהיא מרוויחה בכל מקרה – ניסיון, למידה, אנשים. היא מרוויחה גם אם אין אינדיקציה תואמת בחשבון הבנק.

המתפרנסת, גם כעצמאית, מתנהלת כשכירה שצריכה להצדיק את קיומה בפני אחרים.
היא פועלת שחורה בעסק של עצמה, תעשה את מה שהיא צריכה לעשות – לעבוד, לפני שהיא תאפשר לעצמה לעשות את מה שכיף ולהתמלא בהשראה.
היא צובעת רק בתוך הריבועים ואם נשאר זמן וכוח, היא תצבע עוד ריבוע.

כי המתפרנסת רואה בעיקר מה יש לה להפסיד – את הפרנסה.
והמרוויחה רואה בעיקר מה יש לה להרוויח – עניין, צמיחה ובהנחה שכל ילך כמתוכנן – גם רווח כספי.

איך לדלג מקבוצה לקבוצה

יש רק כלל אחד, בעצם שניים: עבדי למען עצמך ועבדי למען האהבה.
כשאת מרגישה שאת המרוויחה הגדולה ממה שאת עושה, ושהתמורה שאת מקבלת על עבודתך היא גדולה יותר מהכסף שאת מרוויחה, זאת אינדיקציה ממש טובה.
אני חייבת להרים כאן דגל אדום: זו אינה(!) הזמנה לעבוד בהתנדבות, או בשכר רעב.
להיפך, זוהי הזדמנות לעוף על עצמך מספיק גבוה ולפגוש שם את ההכנסה שאת ראויה לה.

* * * * *

נכון שמזמן לא היה לנו כאן תרגול? אז הנה:
קחי דף ועט ורשמי את השאלה הבאה:
בשביל מי ובשביל מה אני עובדת?
ועכשיו התחילי לרשום את התשובות. 10, 20, 30 תשובות.
ובדיוק כשאת חושבת שנגמרו כל הסיבות, זה הזמן שהדברים המעניינים יתחילו לעלות, אז אל תפסיקי עכשיו.

יכול להיות שתגלי שאת צריכה לעשות עבודה קצת יותר עמוקה לגבי הביטחון שלך בזכות הקיום שלך, ללא תלות בנסיבות.
אולי תגלי או שאת לא בעבודה הנכונה, והגיע הזמן לעבור הלאה.
ואולי תגלי שאת בסך הכל עושה מה שאת עושה מהסיבות הנכונות.
בינתיים, יש עוד דבר אחד קטן שאת יכולה לעשות לגבי התשובות שאינן מאהבה: להוסיף להן את המילה פעם, או בעבר ( למשל, אם כתבת: "(אני עובדת) כדי להצדיק את העובדה שיש לי עוזרת ומטפלת", עכשיו יהיה כתוב: "פעם עבדתי כדי להצדיק את העובדה ש…"). ואז למחוק, בקו עבה ובטוח.
כן, זה טכני ומוזר ועשוי אפילו להרגיש מלאכותי. אז מה.
המודע שלך יודע שרק הרגע שינית את הטקסט, אבל תת המודע שלך לא. וכרגע שתלת בו זיכרון חדש ונעים. רווח נקי.

יאללה, בהצלחה.
לכי להרוויח 🙂

תגובות