איך להעניק השראה עם משפטי השראה

הם מגיעים מכל מקום – במיילים, בפייסבוק, ואפילו, רחמנא ליצלן, מאנשים שמצטטים אותם.
קרה לי יותר מפעם אחת, ולא אנקוב בשמות כי מדובר באנשים שקוראים את הבלוג, ששמעתי מישהו אומר: "איך אני תמיד אומר?……." ואז מצטט את נפוליאון היל, הדלאי למה, ג'ון לנון או אוסטין פאוארס. 

יש גם את קטגורית ה"אנשים המדברים על עצמם בגוף שלישי",
תת סעיף "מצטטים את עצמם".
ניתן לזהותם לפי השם המלא והחתימה לאחר הציטוט.
לא נרחיב בנושא.

אני אוהבת משפטי השראה ומאמינה ביכולת שלהם להעניק השראה.
אלא, שכאשר הם נפוצים כמו תוכים בכלוב בספארי, הם הרבה פחות מרגשים או בולטים מאשר תוכון אחד קטן שנוחת לך על השולחן בסלון.
או במילותיו של בנג'מין פרנקלין, מי בכלל שם לב למים עד שהבאר מתייבשת?

אז מה עושים? עושים פחות. כמו שאני תמיד אומרת,

(זאת היתה בדיחה, תצחקו).למשל:

לעומת:

ולמי שבכל זאת צריך הסבר הגיוני למה פחות זה יותר (במשפטי השראה, לפחות):

הזדמנויות

כשיש מעט, הן מובחנות, הן חשובות, אנחנו רוצים לתפוס אותן.
כשיש הרבה אנחנו נוטים לפספס הרבה, מתוך ההנחה שיגיעו עוד.

זמן

כדי שאנחנו נשקע בו והוא ישקע בנו, משפט השראה צריך זמן.
כדי שנבין איך המשפט מתייחס אלינו, איך הוא משקף את עברנו, והיכן הוא עשוי להשתקף אלינו בעתיד.

OK, נניח שאתם מסכימים. איך עושים את זה?
פחות אין משמעו בכלל לא. כלומר, אין צורך לייבש את הבאר.
מספיק לסגור את הברז, רוב הזמן, ולפתוח אותו רק מידי פעם, ורק עם סיבה טובה.
סיבה טובה אינה מתרחשת מעצמה. סיבה טובה צריך לייצר.
משפטי השראה הם הקישוט על הצלחת, הם לא הארוחה כולה.

איך מייצרים ארוחה סביב צלחת מקושטת? מייצרים אותה בעזרת קונטקסט. הקשר.

אל תניחו שכל אחד יעשה את ההקשר בעצמו. רוב האנשים לא יעשו זאת.
חלקם יקראו, חלקם לא.
רובם הגדול לא יזכרו כעבור 5 דקות מה היה משפט האחרון שקראו.
בהנחה שזה המשפט שלכם בכלל. 5 דקות הן נצח בעולמות התוכן שסביבנו.

ספקו את ההקשר

מצאתם משפט שדיבר אליכם?
ספרו מה הערך שיש בו עבורכם,
מה ההזדמנות שיש בו עבור אחרים
ואז תנו לזמן לעשות את שלו.
כלומר קחו את הזמן שלכם עד משפט ההשראה הבא.