הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו

אם שאלת את עצמך "זה כל מה שיש?", אם חשבת שכבר מאוחר מידי לכל מיני דברים,
אם האמנת שהמכשולים בדרך הם באמת בלתי עבירים ואין לך ברירה אלא לעצור, הפוסט הזה במיוחד בשבילך.
(זה אינו פוסט על כושר או ספורט, מבטיחה)

איזו שנה היית, 2017. תהיי לי בריאה. היו רגעים שהיית כל כך קשה איתי, שתהיתי אם עדיין הייתי עושה את הבחירות שעשיתי, בידיעה שכך יהיה.

בחודשים האחרונים אני מדברת פחות. כותבת פחות. בהתחלה מחוסר זמן, אחר כך הצורך פחת. הדחף לשתף נחלש. הצלחות לא תועדו (וחבל), כישלונות לא דווחו (חבל

תארו לעצמכם שהייתם מגלים שאתם רואים דברים שאינם קיימים? שאתם זוכרים אירועים שלא התרחשו? סורפרייז סורפרייז: זה כבר קורה. החיים הם סוג של גבינה שוויצרית,

מעשה בגבות בחברה בה עבדתי בעבר היתה פקידת קבלה, הבחורה הכי מתוקתקת בעולם. לא היה מצב לתפוס אותה בלי איפור- מניקור- פדיקור מושלם. כל אחת

ישבתי בבית קפה ועבדתי. בשולחן הסמוך איש דיבר בטלפון, ושיחותיו כמו נלקחו מתסריט גרוע במיוחד: "תוריד מאה אלף ותמכור עכשיו או שאתה הולך להפסיד את