ג' באה אלי כדי למצוא את הייעוד שלה.
בטלפון היא שאלה אותי אם יש לי תהליך מובנה לנושא הזה. עניתי לה בכנות שלא. ואז היא שאלה אותי אם יש לי ניסיון בלעזור לאנשים למצוא את ייעודם. שוב, הודיתי שלא. שבדרך כלל, הלקוחות שלי צריכים עזרה בלהשיג המטרות ולהגשים את הייעוד שלהם.
בכל זאת החליטה לבוא.
המשפט הראשון שאמרה כשהגיעה היה: אני לא יודעת אם את תוכלי לעזור לי. אני בטוחה שיש אי שם מישהו שיכול, אני פשוט עוד לא מצאתי אותו. בואי נקווה שזאת את.
ובאווירה אופטימית ומבטיחה זו התחלנו את הפגישה.
מדובר באישה אינטליגנטית ומשכילה במיוחד. יש לה שני תארים שניים במקצועות שרוב האנשים מתקשים להתפרנס מהם, והיא השכילה לייצר לעצמה נישה ייחודית ולהרוויח יפה. אלא שהיא ממש לא אוהבת את מה שהיא עושה. מרגישה שזה לא "זה". שהיא לא במקום הנכון. שהיא צריכה בכלל לעשות משהו אחר.
מהו אותו משהו? לא כל כך ברור, אז בינתיים היא לומדת כל מיני דברים. "לומדת סדרתית" הגדירה את עצמה. נעה מסדנת התפתחות אישית אחת לשניה, משיטה לשיטה, ממנטור למנטור.
"אבל", היא מודה, "הכל מעניין ונראה כמו הדבר האמיתי עד שאני לומדת את זה. ואז אני מבינה שאני עדיין לא בייעוד שלי. ברור לי שיש אי שם את המשהו המדוייק בשבילי, וכאשר אגיע אליו, אדע זאת בוודאות ולא יהיה לי צורך לחפש יותר."
אז אי שם יש עתיד והוא יפה יותר. ובינתיים יש עבודה משעממת שצריך לקום אליה מידי בוקר.
* * * * * * * * * *
פ' השתתפה באחת מסדנאות Money Issues.
בחלק האחרון של הסדנה, כשדיברנו על אמונות מקדמות ומעצימות, פ' שיתפה באמונה שיש לה, שיום אחד יהיה לה המון כסף. היא ממש בטוחה בזה.
בזכות האמונה הזאת היא לא מוטרדת בענייני כספים ובטוחה שיהיה בסדר, שהם יסתדרו.
"אני לא יודעת מאיפה הביטחון הזה. אין לי מושג איך זה יקרה, מתי זה יקרה, איפה או למה. וזה גם לא מעניין אותי. אני פשוט מדמיינת את הכסף נופל עלי מהשמים. ממש ככה. אני יודעת שבגלל זה אני לא עושה את מה שאני צריכה לעשות כדי לעשות כסף עכשיו, כדי להרוויח יותר. אני בכלל לא מחוברת למה שקורה אצלי בחשבון."
אז יש עתיד והוא כולו חופש. חופש כלכלי. ובינתיים? שומרים על אופטימיות.
* * * * * * * * * *
נ' רוצה ילד. היא בת 40 פלוס, אין לה בן זוג והיא רוצה ילד. אבל לא כל ילד, אלא ילד עם אבא. היא רוצה שלילד שלה יהיו שני הורים, משפחה. תורם אנונימי לא בא בחשבון, גם לא תורם מוכר.
כבר שנים שהיא במסע הזה, רווקה שמחפשת זוגיות למטרות רציניות. וכבר היו כאלה שרצו, אבל זה לא היה זה. היא הרגישה שהם לא האבא הנכון לילד שלה.
אחד היה לא מספיק חכם. אחר היה מאוד אובססיבי. השלישי רצה לבדוק קודם שהקשר עובד. הרביעי היה נמוך, ולמרות שגם היא נמוכה ולה זה לא מפריע, היא לא רוצה שהילד שלה יהיה נמוך. אחד שהיה מועמד רציני, שקל לחיות בחו"ל, והיא רצתה לגדל את הילד ליד אמא שלה, כדי שלילד תהיה סבתא. עכשיו היא יוצאת עם מישהו שהוא בסדר, אבל היא לא כל כך נמשכת אליו.
"אני פשוט יודעת שחייב להיות מישהו שהוא בדיוק בשבילי. ודווקא בגלל שאני מחפשת אותו כבר 20 שנה ועוד לא מצאתי אני בטוחה שרוב האנשים פשוט מתפשרים וחיים בזוגיות שהיא פשרה. אני לא מוכנה להתפשר על האבא של הילד שלי. גם אם אני אתגרש ממנו, הוא ימשיך להיות האבא של הילד שלי וחלק מהחיים שלי ושלו לנצח."
אז יש עתיד ויש בו אמא ואבא וילד. ובינתיים יש אישה אחת לבד וחלון הזדמנויות שהולך ונסגר.
* * * * * * * * * *
תסמונת "אי שם מעבר לקשת".
ידועה גם בשם "יום אחד זה יקרה".
חלקנו מסתכלים עליהם מהצד ויש לנו כל מיני כינויים עבורם: ילדותיים, נאיביים, פנטזיונרים, חיים בלהלהלנד. כי מה הסיכוי שכסף יפול עלינו מהשמים? מה הסיכוי שנסיך החלומות המושלם יופיע פתאום כשגם הוא מאוהב ולהוט להביא מייד ילד לעולם? מה הסיכוי שנמצא את הייעוד שלנו בקליניקה של מטפל או אצל עוד מנטור ב-3 ימים ועשרת אלפים שקלים?
חלקנו מסתכלים עליהם ורואים "בוראי מציאות", כמו ב"הסוד". הם מדמיינים תמונת מציאות רצויה וחיים כאילו זה כבר קורה ומאמינים בכל ליבם. כי כבר קרה שאנשים מצאו את אהוב ליבם המדוייק גם כשנראה שאין סיכוי שיש בדיוק אדם כזה, וקרה שאנשים קיבלו יום אחד ירושה מפתיעה וקרה שאנשים זכו יום אחד להארה וגילו את ייעודם.
מצד אחד אני תוהה, איזו זכות יש לי לנפץ את בועתם, כמו שכנראה רוב האנשים מנסים?
מצד שני, אני יודעת כמה קטנה וצפופה היא בועתם. כמה קל לראות את העולם שמחוץ לבועה. והמציאות שמשתקפת אליהם מבחוץ היא קשה. לפעמים יותר קל לברוח ממנה מאשר להתמודד איתה.
הם אולי נראים אופטימיים ללא תקנה. אבל האופטימיות שלהם נובעת מהתקווה לישועה בעתיד.
כשהם מסיתים את המבט מהעתיד בחזרה להווה, הביטחון המדומה מתפוגג ונשאר חוסר אונים. בעיה שאי אפשר לפתור.
כי אין שום חוט שקושר בין ההווה הבעייתי לעתיד המופלא שמובטח שם.
אנחנו בהווה, ביקום אחד, והעתיד המופלא מתקיים ביקום אחר, ומקווים שהאמונה היא המעבורת שתיקח לשם.
ובינתיים אותה אמונה מאפשרת התנהלות חסרת אחריות כלפי ההווה. בתפיסה שלי זו אמונה מגבילה. היא מגבילה כי היא מאפשרת לנו לא לקחת את ההחלטות שיכולות ליצור שינוי עכשיו. להתקדם לעבר הרצוי עכשיו.
הוא מאפשר לנו להמשיך להסתובב עם (הבעיה) ולהרגיש בלי.
כי למה לדאוג להווה אם ברור שהעתיד יהיה הרבה יותר טוב.
* * * * * * * * * *
שאלתי את ג' האם המטרה של למצוא את ייעודה בשליטתה, היא אמרה שלא.
אבל, לאותה שאלה לגבי החלפת העבודה בכזו שתהיה יותר מהנה עבורה, היא השיבה כן.
שאלתי את נ' אם המטרה של מציאת הזוגיות מהחלומות בשליטתה, היא ענתה שלא.
אך לשאלה לגבי הבאת ילד לעולם היא ענתה שכן.
שאלתי את פ' אם היא יודעת איך ייפול עליה הכסף מהשמיים, היא אמרה שלא.
אבל, כבעלת עסק היא יודעת אילו פעולות היא צריכה לעשות כדי להרוויח הרבה יותר.
כמעט לכולנו יש לפעמים תכניות בלתי מוגדרות לחלומות שמתגשמים מעצמם.
השאלה היא עד כמה אנחנו באמת רוצים להגשים.
כי כדי לשנות את המצב, צריך לוותר על האמונה הכביכול מעצימה הזו, שיום אחד זה "יקרה מעצמו" ויהיה בסדר.
להיפרד מהתחושה הטובה הזאת ולהיכנע לזמן מסויים לריק שהיא משאירה אחריה (עד שיתמלא מחדש באמונה בעצמנו). להציב גם מטרות קרובות, ברות השגה ובעיקר כאלה שהן לגמרי בשליטתנו.
בעיקר, לקחת אחריות על ההווה.
