חופש. לא מה שחשבתי.

מה הוא באמת חופש? מצד אחד, תלוי במה שאתם חושבים שהוא. מצד שני, כל עוד נתעקש שחופש הוא משהו מסויים, הגבלנו את אפשרויות החופש שלנו... פרדוקסלי משהו, הא?

שיתוף

יודעים איך תופסים קוף?
מכניסים בננות ואגוזים לתוך כד עם צוואר צר. הקוף מכניס את היד לתוך הכד ותופס חופן אגוזים או בננה. עכשיו היד שלו גדולה מכדי לעבור בפתח. כל עוד הוא ימשיך לאחוז במשהו, הוא לא יצליח להוציא את היד מהכד. הוא תקוע.
כדי להיות חופשי הוא צריך לשחרר את מה שהוא רוצה. (משל זן)

מה שווה חופש?
חופש הוא הערך החשוב ביותר בחיי.
זו הסיבה שאני כל כך אוהבת להיות עצמאית.
זו הסיבה שאני שומרת על העיסוק הקודם שלי, בכתיבה שיווקית, שמאפשר לי גמישות.
זו הסיבה שאני לא אוהבת טרנדים ומכתיבי טרנדים, בכל התחומים.
אני לא אוהבת שאומרים לי מה אני צריכה לעשות, איך ומתי לעשות.
כל דבר שאני עושה, או לא עושה, נגזר מרמת הפגיעה הצפויה במידת החופש שלי.
יש לי מספיק מחוייבויות בחיי הבורגניים וכל התחייבות נוספת נשקלת בקפידה: האם זה שווה את מחיר החופש היחסי שילקח ממני? התשובה, במקרים רבים, היא לא.
ויתרתי לפני שלוש שנים על חופשה לחו"ל, ואיתה על חברה, כשהבנתי שחופש לא יהיה שם.
ויתרתי לפני שנתיים על טייטל מכובד, משכורת גדולה ותנאים יפים כשנתבקשתי לעבוד 5 ימים בשבוע, 9 שעות ביום, במשרד.
ויתרתי לפני שנה על במה מכובדת ופרסום, כשנתבקשתי לקשור את שמי למנטור ידוע.
אז ויתרתי. שיחררתי, כמו שאומרים בימינו, כי ויתור לא נשמע טוב. שחררתי המון. תפקידים, לקוחות, קורסים, הזדמנויות עסקיות, קשרים חברתיים ועוד אי-אילו דברים שנתפסו בעיני כאיום על החופש שלי.
ולא הבנתי. לא הבנתי שאני מוותרת.
לא הבנתי שכשאני משחררת, אני נאחזת בחופש שלי.
ובעיקר לא הבנתי שכשאני נאחזת בחופש, אני לא חופשיה.
אני עם היד בתוך הכד, אוחזת בחופש, ולא יכולה לנוע לשום מקום.

האם אפשר לשחרר חופש?
זהו מילכוד קלאסי:
אם אני בוחרת להיאחז בחופש, יש לי חופש, אבל יש מחוזות שלעולם לא אוכל לטייל בהם.
ואם אני בוחרת לשחרר חופש, אני יכולה לעשות הכל, אבל יש לי פחות חופש.
האמנם?
כן, בהחלט אבל מסתבר שחופש הוא לא מה שחשבתי.

ראיתי פעם סרט על שפחה. כזו שבחרה בחיים של שפחה, עבד נרצע לסיפוק רצונותיו של אדונה.
היא נשאלה מדוע בחרה בחיים כאלה, של היעדר מוחלט של חופש פיזי וחופש בחירה, כשכל מה שנשאר לה הוא חופש המחשבה?
תשובתה היתה, שעבורה הצייתנות המוחלטת היא היא החופש, חופש מהמחשבה. וזה, לתפישתה, הביטוי העמוק ביותר של החופש.
לאחרים, חופש המחשבה הוא החופש האמיתי. אדם יכול להיות כלוא, ומחשבתו יכולה לשוטט בכל מקום שבא לה, ללא מגבלת זמן ומקום. כי את המחשבות לא ניתן לכלוא (מלבד הכלא שכל אחד מציב למחשבותיו).

אז מה הוא באמת חופש? תלוי. תלוי במה שאתם חושבים שהוא.
כי כל עוד אתם מחוברים לתפישה שחופש הוא משהו מסויים, הצבתם על החופש מגבלה והוא כבר אינו חופש. אם חופש הוא בחירה, תעבדו (תהיו עבדים) בלייצר אפשרויות. אם חופש הוא זמן פנוי, תהיו עבדים לפנאי שלכם. ואם חופש הוא כסף, תהיו עבדים לכסף.

תחשבו על מים. אם תמזגו מים לכד, או לכוס, או תעבירו אותם בקשית, הם יתאימו את עצמם בצורה מושלמת למיכל בו הם נמצאים ויקבלו את צורתו. אבל ברגע שתסירו את המיכל, הם יכולים לתפוס כל צורה.

קצת מורכב, אני יודעת.
לתובנות גדולות יש כל מיני דרכים ליפול עליך.
לא תמיד האבן הגדולה נופלת מיד. לפעמים יש מפולות של אבנים קטנות ורק אחר כך מתמוטט ההר.
אם הצלחתי להפיל לכם אבן קטנה, עשיתי את שלי.

צאו לחופשי. באהבה.

תגובות

2 תגובות

  1. בתור לוחמת חופש ידועה, שמעתי אבן קטנה נופלת. תודה על פוסט מצוין ומעורר מחשבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד יכול לעניין

שלא תאמרי "לא ידעתי"

לקבלת עדכונים, את יודעת מה עושים!

תודה שנרשמת, שימחת אותי. ניפגש אצלך באינבוקס.
דילוג לתוכן