עצרתי לשתות מים במהלך ריצת בוקר ושם, ליד ה"ברזיה", חיכתה לי תזכורת קצרה מחוקי הטבע:
מה שמשקים, פורח.
כל הפרחים נשתלו באותו הזמן. רק שניים מהם פורחים.
השניים שליד הברזיה, שנהנים מאספקת מים שוטפת ונדיבה.
את שאר הריצה העברתי במחשבות על החלקים בחיי שאני משקה, ועל אלה שלא.
החברות שאני פוגשת באופן קבוע ואלה שלא.
הפעילויות שאני עושה במישור העסקי, ואלה שלא.
האזורים בבית שאני מטפחת, ואלה שלא.
התחומים בחיי הילדים שאני מקדישה להם תשומת לב, ואלה שלא.
וכן הלאה וכן הלאה.
אתם יודעים מה גיליתי? שמה שאני משקה פורח, ומה שלא – לא.
ואתם יודעים מה עוד גיליתי? שמה שאני משקה, אלה לא בהכרח התחומים המשמעותיים, מערכות היחסים המתגמלות, הפעילויות החשובות.
במקרים רבים אני פשוט משקה את מה שנמצא ליד הברזיה…
(לעיתים אלה סתם עשבים שוטים).
כך, רק בגלל שהן לא גרות בשכונה, לא עושות איתי ספורט ואין להן ילדים באותן מסגרות, נדחקו לשולי חיי חברות אהובות וחשובות. כך, רק בגלל שזה מצריך יותר מאמץ, עבודה והשקעה, אני עוסקת פחות בדברים שמעניינים אותי בעסק. וכן הלאה.
כך זה התנהל בכמה וכמה תחומים שבחנתי.
ולא עוד.
עכשיו, כשאני מודעת, אני יכולה לשנות. אני יכולה לבחור.
ובחרתי. בחרתי כמה ערוגות שאני מתכוונת לגשת אליהן עם משפך ולהשקות, כי הן משמעותיות עבורי וחשוב לי שהן יפרחו כל הזמן, לא רק כשעוברת שם סופת גשם אקראית.
וזאת גם ההזמנה שלי אליכם. לבחון אילו תחומים בחיים אתם משקים.
האם יש בחייכם עשבים שפורחים רק משום שהם ליד הברזיה?
והאם יש משהו חשוב שמתייבש רק משום שהוא נמצא רחוק ממנה?
