לפני מיליון שנה בערך (9 שנים בדיוק) גרנו בפריז.הייתי חדשה בעיר, ותק של 3 חודשים. התלהבתי כמעט מכל דבר. מפרקט העץ והנוף של נהר סן מחלון ביתי. מהבולנז'רי שבפינה וגם מהפטיסרי ברחוב המקביל ובעיקר מכך שכבר ידעתי באיזה מהם כדאי לקנות מה. מהפרקטיות והיעילות של המטרו וגם מהעובדה שאני נוהגת בפריז (כולל באטואל!).
מצבי החברתי היה קצת פחות מלהיב. לאמיר היתה עבודה, אישה וילד והוא לא התעניין באיתור קשרים חברתיים. חברתי היחידה באותה עת עבדה, ניהלה בית עם 3 ילדים, בעל שתמיד בחו"ל וצי של חברות. לא כל כך היה זמן לה אלי ואילו לי היה המווון זמן.
לכן, כשאשת נציג חב"ד בפריז הזמינה אותי להרצאה בעברית (על זוגיות ברוח היהדות, לא שזה היה משנה. גם להרצאה על הצומח בתקופת המקרא הייתי באה) אמרתי מייד כן ובאתי.
היו שם כל מיני ישראליות. ישראליות "ישראליות", כמוני, נשואות לישראלי שעובד בארגון ישראלי, וחיות בעברית. וישראליות "צרפתיות", נשואות לצרפתי, מגדלות ילדים צרפתים עם שם ישראלי, חיות בשתי שפות: צרפתית ועברית במבטא צרפתי.
והיה גם כיבוד, כמובן. הישבו ישראלים יחדיו בלתי אם יאכלו? ברור שברור.
האורחות הביאו. חלק טרחו ועשו, חלק טרחו וקנו (הצרפתיות עשו והישראליות קנו ב"כשר" השכונתי), והכל הוגש ללא אפליה על מגשי חד"פ מוזהבים. ומה לדעתכם קרה?
הבורקסים הקנויים, מדויקים בצורתם ואחידים בטעמם, נשארו ברובם על המגש. אחיהם בעבודת יד, לא לגמרי אחידים בצורה אבל מאוד מדויקים בטעם, נעלמו.
עוגות "הבית", זהות ונטולות פגמים כמו שרק עוגות מפס ייצור יכולות להיראות, נותרו בשלמותן. העוגות הביתיות, קצת בקועות במרכז ושרופות בקצוות, חוסלו כולן.
והיתה גם עוגת שוקולד מדוגמת ויפה, שעוררה קריאות התפעלות ונפרסה לפרוסות דקות עד אחרון המשולשים כדי להספיק לכולן. בסיום האירוע אפשר היה להרכיב אותה בחזרה (מינוס ביס פה ביס שם). בסיס של פילסברי, שכבת אינסטנט פודינג שוקולד, שכבת אינסטנט פודינג וניל ולקישוט נשיקות מרנג, 10 דקות הכנה, סיפרה בגאווה ה"קונדיטורית" החובבת לפני שהצלחות הונחו בצד על תכולתן.
מסתבר שכולם יודעים לזהות טעם של פלסטיק, גם כשהוא ארוז באריזה נאה ומונח על מגש זהב.
9 שנים אחרי אני עדיין זוכרת היטב את המפגש הזה ואת מה שלקחתי משם:
– שתי חברות טובות, שליוו אותי לאורך כל השנים בפריז.
– משפט מאסטרפיס אחד: "בז'ביל מה תתגרשי? בז'ביל ליתחתן עוד פעם? כל גברים אותו דבר!"
– את ההבנה שאינסטנט ושבלונות אולי נראים יותר יפה, אבל יש בהם הרבה פחות ערך ממוצר שהושקע בו זמן ותשומת לב.
***
ועכשיו נדרשת קצת גמישות מחשבתית, לחבר בין אז לעכשיו ובין עוגות למוצרים אחרים, וירטואליים יותר.
לאחרונה נפלתי שוב בפח. קניתי עוגת אינסטנט שבלונית על מגש זהב מפלסטיק.
ליתר דיוק – שילמתי עבור מוצר מידע, שהבטיח תועלת יחודית ותוכן חדשני, וקיבלתי… "עוגת הבית". מוצר נוסחה שבמקום לייצר ערך ללקוח מייצר ערך ליצרן בלבד. שבלונה ש50% ממנה שיר הלל למנטור, 20% תשואות לקורא על אקט הרכישה המוצלח ו 5% ידע, שחזר על עצמו בניסוחים שונים.
בזבזתי כסף. בזבזתי זמן. בזבזתי אנרגיה על תסכול. כי התוכן השיווקי שהביא את המוצרים האלה אלי היה כל כך מוצלח, שאם הזמן והתקציב שהושקעו בהשקה היו מושקעים בתוספת ערך למוצר עצמו, הוא היה טוב פי כמה.
אפשר לכעוס על הזלזול בקהל עם תוכן בלי ערך, אבל אין טעם. הרי גם לעוגת הבית, למנה חמה ולנמס בכוס יש קהל, שמחפש מהיר, זמין וזול וברור לו שלא יקבל יותר מידי ערך.
יותר משכעסתי על מי שמכר לי, כעסתי על עצמי, שקניתי. כי היה לי חשד מסוים שמדובר בעוגת אינסטנט במסווה של עוגת פטיסרי. הרמזים היו שם:
- מבצע
מוצרי אינסטנט תמיד במבצע. מבצע מחיר, קנה קבל, רק היום רק היום. - כל המוצרים על המדף זהים
למוצרי אינסטנט אין ערך מבדל. הם מוצרי me-too, כלומר "כולם עושים מזה כסף אז גם אני". - נוסחאות פלא וקסמים
זה הפח שהכי מביך ליפול בו, כי הוא פשוט מופיע באותיות בולטות על האריזה: רק להוסיף כוס מים ולערבב ותהפכי למומחית/רזה/מצליחה ומהממת. נו באמת. - הבטחה לשלמות ואפס תקלות
רק פס ייצור מוציא מאות יחידות זהות ומושלמות (כי הפגומות נזרקות לפח הזבל של ההיסטוריה).
יופי, שולה. עכשיו מה עושים עם זה?
בעיקר תיאום ציפיות. אם זה נראה טוב מכדי להיות אמיתי, זה כנראה לא אמיתי. אם זה ארוז כמו פס ייצור ומשווק כמו עוגת הבית, זו כנראה לא עוגת פטיסרי. בשביל פטיסרי צריך להשקיע קצת יותר, לנסוע, לשלם פי ארבע ולהשתדל לאכול בביסים קטנים כדי לא לפספס אף ניואנס של טעם (האקלר קפה האחרון שאכלתי מהפטיסרי ברחוב הסמוך גרם לי להזיל דמעות. באמת).
אז אם אתם קונים, כדאי לזכור ש
א. נוסחאות ושבלונות מייצרות מוצרים אחידים. ייחוד ואותנטיות לא נוצרים מנוסחה.
ב. השקעה אישית ואיכות אמיתית מגיעה לפעמים עם חריצים וקצוות שרופים.
ואם אתם עושים – אל תדרשו ואל תבטיחו "שלמות" של פס ייצור. קבלו את זה כהנחת יסוד שלא הכל מצליח ותאהבו גם את מה שלא יצא מושלם. זה עדיין הרבה יותר אמיתי איכותי, ובעיקר הרבה יותר אתם, מכל מה שיצא משקית של אינסטנט.
תגובה אחת
dit :I genuinely enjoy examining on this website, it contains excellent posts. ¡°One should die proudly when it is no longer possible to live proudly.¡± by Friedrich Wilhelm Nietzsche.