להתחיל לכתוב תסריט של 90 עמודים מאפס זו משימה קשה, על גבול הבלתי אפשרית. לכן לפני שכותבים 90 עמודים עוברים כמה שלבים, המפרקים את המשימה לפיסות קטנות ואפשריות. מתחילים בסינופסיס, שהוא תקציר העלילה. עוברים לרשימת סצנות, ומשם לטריטמנט – כמעט תסריט, רק בלי הדיאלוגים המפורטים. פרח התסריטאות הנ"ל (שאינה אני, אם תהיתם) הצליחה להגיע עד שלב הטריטמנט לפני שמישהו הבחין שיש לה רק חצי טריטמנט, כלומר חצי סיפור. החצי שלה הסתיים בנערה מאושפזת בבית החולים על סף מוות. OK, ומה קורה מכאן? שאל אותה המנחה. אין לי מושג, אמרה הפרח, היא באמת עדיין בבית חולים, אני מחכה לראות מה יקרה.
למי שחייב לשמוע את סוף הסיפור: גם לי אין לי מושג. התסריט מעולם לא הושלם. התסריטאית, ודאי תשמחו לדעת, בחרה בקריירה אחרת והצליחה מאוד.
ואיך זה קשור לכותרת? תחליטו בעצמכם.
אז מה היא השראה?
(אם נדע מה לחפש אולי נדע גם איפה למצוא).
* באנגלית, מקור המילה Inspiration היא בפעולה של הכנסת אוויר לריאות.
* בעברית המילה הושאלה מתחום הפיזיקה, מתופעה בה שינוי בשדה המגנטי של מוליך גורם להופעתו של מתח חשמלי.
* בהגדרה הנפוצה, השראה היא רמת גירוי גבוהה של התודעה, או המצב בו התודעה מגורה.
* ברמה הרוחנית השראה דומה ל"הוראה מגבוה", הנחיה שמימית.
* הביטוי הרגשי שלה הוא תחושת התלהבות או רגש שעולה על גדותיו וצריך לתעל עצמו החוצה.
* בפן השימושי – השראה היא פרץ של עשיה יצירתית.
ועדיין, היכולת להבין לוגית, רגשית, מילולית ורוחנית מה היא השראה, אינה מאפשרת לנו לזמן אותה על פי דרישה.
אי לכך ובהתאם לזאת…
הכלל הראשון של ההשראה הוא – אל תחכו להשראה. זו יכולה להיות המתנה ארוכה ומייגעת.
המורים שלי, מתחומים רבים ושונים, היו תמימי דעים בדבר אחד – יצירה היא 99% התמדה ורק 1% השראה. אז עשו את ה 99%, וכשתגיע ההשראה כבר תדעו בדיוק אילו קווים לצייר בעזרתה.
הפוסט הזה, למשל, נכתב בלי לחכות להשראה. יש בו אולי 1% של השראה, ונראה אתכם מזהים איזה.
הכלל השני של ההשראה הוא – ההשראה לא מחכה. לאף אחד.
השראה היא צלופחית חמקמקה וערמומית שמגיעה ברגעים לא צפויים ואינה מתחשבת במה שזה לא יהיה שאתם עושים באותו הרגע – מקלחת, נהיגה, שיחת טלפון עם לקוח. מבחינתה, קבלו אותה עכשיו או יאללה ביי, הלכה, ואפילו לא השאירה פתק.
אם זה חשוב אני אזכור? אל תבנו על כך. למרבה הצער אנחנו שוכחים גם דברים חשובים. ולכן כבר אמרו חכמים ממני: ההיפך מלשכוח זה לרשום. תשאירו אתם את הפתק, ורצוי במקום שתדעו למצוא אותו אחר כך…
וברגעים שאתם מוכנים לשכוח מהכללים, ולאפשר להשראה לבוא או לא לבוא, אתם מוזמנים לנסות את התרגול הבא. שבו רגע בשקט. חשבו על משהו שהייתם רוצים לקדם: משימה, רעיון, בעיה. הגדירו אותו בבירור, אבל בלי לחץ ובלי דחיפות. במקום לוחות זמנים וירידה לפרטים הסתפקו בהבהרה שאתם מבקשים את הפתרון הנכון והטוב ביותר. התמקדו בכך לרגע ושחררו את המחשבה, מתוך ידיעה שהיא תחזור, כשתהיה לה סיבה.
תגובה אחת