מעשה בגבות
בחברה בה עבדתי בעבר היתה פקידת קבלה, הבחורה הכי מתוקתקת בעולם. לא היה מצב לתפוס אותה בלי איפור- מניקור- פדיקור מושלם. כל אחת משערותיה הצבועות בשחור עמדה תמיד בדום מתוח והבגדים, הו הבגדים. מוכרות בבוטיקים של כיכר המדינה החזיקו את מספר הטלפון שלה בחיוג מקוצר. לדעתי הסיבה העיקרית שהגברת עבדה היא שבעלה חישב ומצא שבשעות שהיא בעבודה הוא יודע היכן היא ובעיקר, היכן כרטיסי האשראי שלה.
בתוך כל השלמות הזאת אי אפשר היה שלא לשים לב לגבות שלה. כאילו גם הן תלויות בירח, התאפיינו גבותיה במחזורים של גאות ושפל. פס דק ומשורטט בקפידה, שהלך והתמלא על פני החודש עד שהפכו ל, ובכן אין דרך נאה לתאר זאת, שטיח שאגי. ואז שוב, פס דק ומשורטט.
אחרי מספר חודשים, כשכבר היינו אחוקיות, הנחתי בצד את מעט הטאקט שיש לי ושאלתי אותה מה הסיפור עם הגבות. היא, לא נבוכה אפילו רבע ממני, הסבירה לי בשיא הטבעיות שהיא הולכת לאיזה נאצי של גבות, שלא מרשה לאף אחד חוץ מעצמו לטפל בגבות "שלו", כלומר של לקוחותיו. גם לא לבעלת הגבות. אם הוא מזהה שנגעת בגבה, הוא מגרש אותך בבושת פנים. בשביל 10 ימים בחודש של גבות מושלמות היא היתה מוכנה לשאת עוד 20 ימים של משהו מאוד רחוק מכך.
ואם לצטט אותה: "זה המחיר של המושלמות".
מהו מחיר סביר לשלם עבור "מושלמות", אם יש בכלל אפשרות כזו?
היה לי פעם בוס שהיה יוצא מדעתו בכל פעם שלא קיבל את דוחות האקסל צבועים בדיוק כפי שדרש. אחת מהתפרצויות הזעם האלה הביאה לפיטוריו.
אשת קריירה מצליחה הודתה בראיון שתחזוקת המראה החיצוני המרשים שלה אורכת כ 10 שעות בשבוע, זמן שיכלה לבלות עם בעלה וילדיה.
מנהל בכיר בחברת הייטק שפוטר מעבודתו ישב בבית שנה וחצי, במצב נפשי קשה, כאשר אף אחד מלבד אישתו אינו יודע על כך. התקופה הזאת עלתה לו במרבית חבריו הקרובים.
אני מכירה יותר מאישה אחת שאינה הולכת לישון לפני שהבית יהיה מסודר, הכיור מצוחצח והרצפה ממורקת. כי ככה אישה טובה צריכה להחזיק בית.
אנחנו חושבים שאנשים אחרים יאהבו אותנו יותר אם נהיה מושלמים. זה פשוט לא נכון.
אנחנו חושבים שאנחנו נאהב את עצמנו יותר אם נהיה מושלמים. גם זה לא נכון.
המושלמות גובה מחיר גבוה. לאהבה אמיתית אין מחיר. היא ניתנת חינם.
אנשים אחרים אולי יעריכו את ההשקעה, אבל זה לא אומר כלום על האהבה שלהם כלפינו.
למעשה, ההיפך הוא הנכון.
אלה שאוהבים אותנו, אוהבים אותנו עם חוסר השלמות. במיוחד איתה.
הם אוהבים אותנו עם חוסר השלמות, כי היא מאפשרת להם לאהוב את עצמם, על חוסר השלמות שלהם.
ככה הם. כך אנחנו.
אנחנו לא אוהבים מישהו בגלל ש… אנחנו אוהבים למרות ש…
אנחנו לא אוהבים אנשים מושלמים ונטולי פגמים.
אנחנו אוהבים אנשים שיש להם פגמים מושלמים עבורנו.
ובמילותיו של לאונרד כהן:
There is a crack, a crack in everything, that's how the light gets in
***
ולגבי הגברת עם הגבות. אלמלא הגבות יתכן שמעולם לא הייתי מחליפה איתה יותר מכמה משפטי נימוס מידי בוקר.
עם מלתחה מ H&M ושיער מגולגל בקוקו-עוזרת, האגו שלי העריך שאין לו מכנה משותף עם ברבי.
הגבות הבלתי מושלמות שלה היו סדק במעטפת המושלמת. הסדק דרכו ניתן היה להציץ על מי שבפנים.
אישה שהיתה בטוחה שאם אין לה תואר אקדמי אין לה מה להציע מלבד המראה החיצוני שלה.
אלמלא הגבות הבלתי מושלמות היינו נשארות באזור השלום שלום,
היא לא היתה מכירה אותי ואני לא אותה,
ולא הייתי ממליצה עליה לתפקיד טוב יותר בחברה, שהוביל למהפכה בחייה.
כבר שנים שאנחנו לא בקשר, רק בפייסבוק, ושם ראיתי השבוע תמונה שלה – טבעית, בלי פן ובלי איפור.
התמונה הזאת סיפרה לי יותר מהכל איזו כברת דרך הבחורה הזאת עברה עם עצמה.
