לפני כמה ימים נסעתי לפגישה בעיר אחרת. ווייז ניווט אותי בתוך שכונת מגורים עד שהכריז "פני שמאלה" אל תוך יער. עצים צפופים, רחבים וגבוהי קומה משני צידי הדרך, ורחוב מתפתל, מוצל וחשוך, עד שנעלם ביניהם.
תהיתי אם זאת עוד אחת הפעמים שהוייז צוחק עלי ופניתי שמאלה, אל היער.
שניות ספורות לאחר מכן הכביש התעקל והיער נגמר.
מבט אחורה הבהיר לי ש"היער" הוא בסך הכל כמה עצים בחצר רחבת ידיים של בית פרטי פלוס עץ אחד מעבר לכביש. אחד!
הכי "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".
לתופעה המצחיקה הזאת יש הסבר בגיאומטריה ושמה העברי הוא היסט (באנגלית -Parallax ).
היסט מתרחש כאשר עצם נייח "זז" ביחס לרקע שלו. במילים אחרות – תנועה של הצופה מספקת פרספקטיבה שונה על יחס המיקומים של שתי נקודות.
בערך כך: 
אז עכשיו, כשידוע שיש תופעה כזאת, אתם ודאי שואלים מה הקשר לבלוג הזה ואיך זה יכול לעזור למישהו בחיים?
אתן דוגמא ותבינו בעצמכם.
עמדתי ביציאה מחניון, שניה בתור ליציאה. המכונית שלפני ניצבה מול המחסום. אלא, שכפי שהדברים נראו, המכונית ההיא לא עמדה להתקדם בקרוב. הנהגת עצרה רחוק מידי מהמתקן אליו מכניסים את כרטיס החניה והיד שלה לא הגיעה לחריץ.
דקות חולפות, מכוניות מתאספות, נהגים מאבדים סבלנות וצופרים, אך הגברת נשארת במכוניתה. היא מנופפת מבעד לחלון בידה המתוכשטת וציפורניה המטופחות, מסמנת לשומר העומד כמה מטרים משם שיבוא להכניס את הכרטיס. השומר מניע ראשו לשלילה ומסובב גבו אליה ולשאר הממתינים המתוסכלים.
ומה אני עושה בזמן הזה? מדברת בטלפון.
נהג מאחת המכוניות שמאחורי יוצא ממכוניתו, מתקרב עד שנעצר ממש ליד החלון שלי ומתחיל לצרוח לעבר המכונית שלפני: גברת, אולי תוציאי את התחת שלך מהאוטו, יש אנשים שיש להם עבודה.
שותפתי לשיחה שומעת דרך הדיבורית את הצעקות ושואלת מה קורה. אני מסבירה לה, שיש איזו פרימדונה שלא מצליחה להכניס את הכרטיס כי היא נעמדה רחוק מידי מהמכשיר, ושכנראה לא יאה לה לצאת.
ואז, סוף סוף, נפתחת דלת האוטו והגברת עושה סימנים של יציאה. אז גם כולנו רואים שמדובר באישה מאוד מבוגרת ונכה. את המרחק הקצר בין מושב המכונית למכשיר היא גומעת בהליכה איטית להכאיב ובגב כפוף. בשלב הזה חוזר הנהג הצרחן בדממה למכוניתו, השומר מתחבא בבוטקה ואני מרגישה סומק של בושה מטפס מהצוואר לכיוון האוזניים.
אוי, אני אומרת לבת שיחי ומספרת לה על ההתפתחות. באמת אוי, היא עונה, איך יכולתם לדעת.
וזה בדיוק העניין. הדברים שלא יכולנו לדעת.
היסט הוא מטאפורה של סיפור התפתחות, כל התפתחות, בקליפת אגוז.
גיבור הסיפור (במקרה זה אני) היה בנקודה א' וחשב שהמציאות היא X, ואז, ואז, ואז… הגיע לנקודה ב' והבין שבעצם Y.
התפתחות מתרחשת כאשר אנחנו מגלים שיש אפשרות אחרת, שאפשר ללמוד משהו חדש גם במקום בו אנחנו בטוחים בידע שלנו על העולם.
היא לא מה קרה לנו ומה עשינו, היא מה למדנו.
כדי לאפשר לעצמנו לצמוח, אנחנו צריכים להיות מוכנים להאמין שיש אפשרות לראות את הדברים אחרת,
גם אם מהזווית שלנו הדבר אינו נראה לעין עדיין.
למשל כך:
פרלקס, אוהד זלוטניק. תמונות מתוך www.freshpaint.co.il .
(תוספת מיום 25.7.14: בעקבות פניה של אוהד אני שמחה לצרף קישור לאתר שלו:
www.ohadzlotnick.com)
בתמונה א' אנחנו יכולים לראות אוסף של צורות גיאומטריות חסרות משמעות ידועה.
בתמונה ב', אותן צורות מזווית אחרת, מקבלות לפתע משמעות ברורה.
אם נגיע שוב לנקודה א', המציאות עשויה להיראות שוב X.
התפתחות היא היכולת לראות X ולדעת שיש גם Y.
לראות את החלקים ללא משמעותם, ולדעת שיש להם משמעות מסויימת.
למעשה, הם גם וגם. גם חסרי משמעות וגם בעלי משמעות, גם X וגם Y. ויש גם Z, שעדיין איננו יודעים מהו, אבל כדאי להניח שהוא קיים.
אם עברנו את כל הדרך ולא הבנו את זה, לא למדנו כלום.
