אינטואיציה או פחד? הכלל הפשוט שיעזור לך להבחין בין השניים

שיתוף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב email

להבחין בין אינטואיציה לבין פחד | שלומית לפיד | אה! השראה מעשית

תגובה אינסטינקטיבית מגיעה מתת המודע. אינטואיציה או פחד?  האם זה אותו מנגנון הישרדותי עתיק שרוצה להגן עלינו מהלא מוכר, או אזהרה שכדאי להתייחס אליה? ומה עושים כשיש התנגשות בין "תחושת הבטן" ל"שכל הישר", בין מה שהמציאות מראה לנו לבין מה שאנחנו מרגישים מבפנים…

לפני כמה שנים צפיתי בטלוויזיה בקשישה חביבה שסיפרה איך היא הכירה את בעלה: גבר אחד ניגש אליה ושאל אותה כל מיני שאלות על עצמה. הוא היה קצת גס רוח ומבוגר מידי לדעתה, וגם המראה שלו לא היה לטעמה. בנוסף הוא דיבר אנגלית לא ברורה והיא התקשתה להבין את דבריו. בסופה של שיחה קצרה האיש הושיט לה עפרון ופנקס והיא רשמה בו את פרטיה.
לא פחדת? שאל המראיין. קצת, היא ענתה, אבל משהו בפנים אמר שזה בסדר.
ובסוף התאהבת בו? הקשישה צחקה. מעולם לא, אבל התאהבתי בבן שלו. מסתבר שהוא ראה אותי ומייד ידע שהבן שלו ואני נהיה זוג משמיים. והוא צדק. הם נשואים למעלה מחמישים שנה.

אינטואיציה: ידיעה שאינה ניתנת להסבר

אנחנו מרגישים צורך לעשות משהו, או אוחזים בעוצמה בדעה מסויימת, מבלי להבין למה. אינטואיציה אינה תוצר של חשיבה לוגית, היא דומה לאינסטינקט. תגובה המגיעה מתת המודע, ולכן מהירה בהרבה מהחשיבה המודעת שלנו.
אלא מה, המודע אינו אוהב להשאיר את הדברים ככה, בלתי מובנים, בלתי מוסברים. הוא מעדיף למצוא סיבות. ולכן, פעמים רבות זמן קצר לאחר שאנחנו יודעים את התשובה, המודע שלנו מספק את ההסבר. יצורים הגיוניים אנו, לא כך?
מרבית הזמן אנחנו חיים בשלום עם האינטואיציה שלנו. לא מודעים לקיומה. כן כן.
מחקרים מראים שאנחנו מקבלים החלטות הרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים (יש פה דאבל מינינג נחמד. קבלו סמיילי אם הבחנתן בו). אלא, שאנחנו מבצעים את ההחלטה בפועל רק אחרי שהמודע סיפק לנו הסבר מניח את הדעת לתשובה שתת המודע שלף בחיפזון, וכך אנחנו ממשיכים להרגיש תבוניים והגיוניים.

איפה הבעיה פה? כשישנה התנגשות בין "תחושת הבטן" ל"שכל הישר".
האינטואיציה אומרת "לכי על זה", אבל ההיגיון אומר "השתגעת? תשכחי מזה". או להיפך.

אז איך מזהים אם מדובר בפחד או באינטואיציה?

כיצד נבחין אם מדובר במנגנון הישרדותי עתיק שרוצה להגן עלינו מכל דבר שאינו שגרה לבין מנגנון אחר, שאנחנו לא מבינים מה הוא רוצה מאיתנו?
לפי הסיבות.
אם יש כאלה – מדובר בפחד. אם הין, מלבד התחושה הפנימית החזקה – זו אינטואיציה.
האינטואיציה גורמת לנו להרגיש שמשהו נכון או לא נכון לנו, גם אם אנחנו לא מבינים למה.
הפחד מסביר את עצמו.

לא בטוחים? תבדקו.
שאלו את עצמכם מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? ומה עוד? ומה עוד?
אם קיבלתם תשובות – זהו פחד.
אבל, אם קיבלתם תשובות, ברור לכם שזה משהו שאפשר להתמודד איתו, ועדיין יש לכם תחושה לא טובה – זו אינטואיציה. כאמור, המודע אוהב להסביר דברים ולכן התשובות יגיעו, אבל אם הן לא מספקות – כנראה שזה לא באמת עניין הגיוני.

כשהאינטואיציה "טועה"

לעיתים האינטואיציה תוביל אותנו אל תוצאה לא רצויה.
בעולם של סיפוקים מיידיים ניתן לפרש זאת כ"אינטואיציה שגויה", ומשם קצרה הדרך להחלטה שהאינטואיציה שלנו גרועה ואסור לנו לסמוך על תחושת הבטן.
אני רוצה להציע פרשנות אחרת, רחבת טווח. כזו שאומרת שאין לנו עדיין יכולת לראות את התמונה המלאה ושכנראה אנחנו זקוקים לחוויה הזאת, בלתי נעימה ככל שתהיה. יום אחד בעתיד נבין הכל.
"העתיד", אגב, הוא המון זמן… לעיתים לוקח זמן רב עד שאפשר לחבר את הנקודות ולהבין מה הערך שקיבלנו מבחירה אינטואיטיבית שהניבה תוצאה לא רצויה. הגישה הזו דורשת לא רק מידה בריאה של אמונה שהכל לטובה אלא גם נכונות לסלוח לעצמך על טעויות…

אחד השימושים העיקריים שלי באינטואיציה הוא כדי לסנן הזדמנויות (נכון שזה נשמע כמו אפליקציה ששווה להוריד?). אם הייתי מנסה לנצל את כל ההצעות שאני מקבלת, לא הייתי מספיקה לחיות…
קורה שאני מסננת החוצה משהו שאחר כך מסתמן כהחמצה. במקרה כזה אני אומרת לעצמי שהאינטואיציה כנראה חסכה לי משהו מצער אחר (בפולנית: ניצלתי מתאונה קטלנית בדרך…).
כבר עשיתי בחירות אינטואיטיביות "שגויות" רציניות, כאלה שהובילו שלא הובילו לתוצאות המקוות. כמו ללכת ללמוד קולנוע אחרי שכבר התקבלתי לכלכלה וניהול (מסתבר שאין מה לעשות עם תואר בקולנוע אם את אשת שיווק). או להבריז לחברה בינלאומית יומיים לפני כניסה לתפקיד בכיר לטובת מה שהתגלה כעבודה מהגהינום.
בהסתכלות לאחור – היתה בשגיאה, כביכול, תועלת שלא יכולתי להעריך מראש. אין ספק שלא הייתי מרוויחה אותה לו הייתי עושה את הדבר ה"נכון".

השנים האחרונות לימדו אותי שאני לא צריכה להבין כדי לדעת מה טוב לי.
כשאני מקבלת החלטות על סמך תחושות, אלה ההחלטות שאני שלמה איתן ביותר (גם ה"טעויות").
העניין הוא, שככל שאני נעשית יותר ויותר מיומנת בהאזנה לאינטואיציה, ככל שאני מוכנה יותר לעשות החלטות שאינן מבוססות חשיבה, כך אני מגלה שדווקא כשאני מתחילה להתלבט בצורה הגיונית קשה לי להיות שלמה עם החלטה…

רוצות לקרוא עוד על המידע שמגיע מהלא-מודע?
נסו את קופסת הרעיונות הגנוזים וגם איפה איפה איפה איפה איפה השראה?

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד יכול לעניין

שלא תאמרי "לא ידעתי"

לקבלת עדכונים, את יודעת מה עושים!

תודה על הרשמתך
דילוג לתוכן