רילוקיישן

מלבד העניין הקלנדרי הפעוט של החלפת הקידומת והסיומת, 2021 לא הרגישה כמו הסוף או ההתחלה של שום דבר. 
אבל זו השנה השישית שאני כותבת פוסט סיכום, ומסורת זאת מסורת, אז קבלו אותה, בלי תופים, בלי מסקנות ובלי סיכומים.
השנה שהיתה, בשלוש תחנות, שלושה אירועים מייצגים.

סליחה על הסיכום המאוחר, אבל לקח לי המווון זמן לסיים את הפוסט הזה. גם אחרי מספר שכתובים, אני לא ממש מרוצה. הבעיה, כפי שתבינו מייד,

1. הגרסה האקזיסטנליאליסטית 5 שנים אחורה, סמינר, מרצה מחו”ל. משהו יקר ומרשים, שאני כבר לא זוכרת. בסיום היום האחרון אנחנו יוצאים, כמה משתתפים, לאכול במסעדה

את החלק הראשון – רחוק, רחוק יותר – קראתם? יופי, אפשר להמשיך. החופש הגדול שלי החופש הגדול שלי התחיל כמו שחופש של גדולים אמור להתחיל.

הרבה שינויים עברו עלינו השנה, אבל אם יש אחד שבולט במיוחד הוא העליה של סף הריגוש. אחרי שנפרדנו בדמעות, אחרי שנסענו רחוק, אחרי שנה מלאה

לכאורה, הסיבוב השני שלנו בפריז הוא הזמנה לדז'ה וו. הרבה כאלה. בפועל, הסיבוב השני שלנו פה הוא חוויה שונה לגמרי. קשה למצוא קווי דמיון בין

המשפט שאני שומעת הכי הרבה בזמן האחרון הוא "את אישה אמיצה". לפעמים זה מנוסח כך: "איזה אומץ יש לך. " ולפעמים כך: "לי לא היה