אחריות אישית

מאז שעברנו לפריז עליתי וירדתי כמו הים בהתאם לירח. אם הייתם שואלים אותי איך נראה יום ממוצע שלי, אז אין יום ממוצע. תלוי איזה יום ומי נמצא.
אם הייתם שואלים אותי לגבי הרגלים, הייתי אומרת שאין לי הרגלים. הרגלים הם לאנשים משעממים.

את החלק הראשון – רחוק, רחוק יותר – קראתם? יופי, אפשר להמשיך. החופש הגדול שלי החופש הגדול שלי התחיל כמו שחופש של גדולים אמור להתחיל.

איזו שנה היית, 2017. תהיי לי בריאה. היו רגעים שהיית כל כך קשה איתי, שתהיתי אם עדיין הייתי עושה את הבחירות שעשיתי, בידיעה שכך יהיה.

בחודשים האחרונים אני מדברת פחות. כותבת פחות. בהתחלה מחוסר זמן, אחר כך הצורך פחת. הדחף לשתף נחלש. הצלחות לא תועדו (וחבל), כישלונות לא דווחו (חבל

בחודש האחרון העברתי 5 הרצאות. נתון די מדהים בשבילי. לפני שנתיים עדיין התמודדתי עם פחד קהל מהסוג הקשה. לפני שנה בלבד יצאתי עם סדנה ראשונה

ג' באה אלי כדי למצוא את הייעוד שלה. בטלפון היא שאלה אותי אם יש לי תהליך מובנה לנושא הזה. עניתי לה בכנות שלא. ואז היא

התמונה משמאל צולמה בשעה 06:51 בבוקר. התמונה מימין… גם. חוץ מלהפנות את המבט מטר ימינה לא שיניתי דבר, ובכל זאת הכל נראה אחרת. הפוקוס האוטומטי

תקציר הפרקים הקודמים:  בן ה- 11 שלי (מס' 9 בתמונה) הוא ילד כדורגל. שחקן ליגה. מה שאומר שבמהלך ה"עונה", כלומר רוב השנה, אנחנו מבלים לא

איך עושים את זה? תצטרכו לקרוא את הסיפור (או לדלג עליו) כדי לגלות. *** ערב, בחוץ משתולל חורף אמיתי ונדיר. בעוד חצי שעה אני אמורה להתייצב

יצא לכם פעם לעשות עם עצמכם תחקיר של כישלון? ממש לנתח את כל המהלכים השגויים שעשיתם, שהובילו לתוצאה הבלתי רצויה שקיבלתם? המקומות בהם לא קראתם

האם ויתרתי על האותנטיות והפכתי לרובוט מחושב, שתוכנת להגיב באופן שיהיה נוח לאחרים? יכול להיות שאיבדתי את עצמי? תארו לעצמכם שאתם יושבים בקורס איכותי באקדמיה.

(פורסם במקור ב 13.9.2012) יש לי שאלה משונה, אבל תחשבו שניה לפני שאתם עונים. אם היתה לכם אפשרות, במה הייתם בוחרים: להשתתף בישיבת תקציב משמימה

  שישי בצהריים, 35 מעלות בצל.קצת לפני הבית, קילומטר בערך, אני רואה אישה מוזנחת עם שקיות מהמכולת מנסה לעצור טרמפים. עוד לפני שהספקתי לחשוב כבר