השראה
משהו לא לדבר עליו | תרגיל בהערכה עצמית
בחודשים האחרונים אני מדברת פחות. כותבת פחות. בהתחלה מחוסר זמן, אחר כך הצורך פחת. הדחף לשתף נחלש. הצלחות לא תועדו (וחבל), כישלונות לא דווחו (חבל
תפריט
בחודשים האחרונים אני מדברת פחות. כותבת פחות. בהתחלה מחוסר זמן, אחר כך הצורך פחת. הדחף לשתף נחלש. הצלחות לא תועדו (וחבל), כישלונות לא דווחו (חבל
בשבוע שעבר הרציתי לכמה עשרות בעלי עסקים קטנים. התלבטתי בין שני נושאים: איך להעלות מחירים ולהישאר בחיים לבין אמונות נפוצות שמפריעות להרוויח יותר. בחרתי באופציה
תת המודע של כל אחד מאיתנו הוא עולם מופלא, בו אמונות מתפקדות כעובדות לכל דבר. באחת מסדנאות "Money Issues", אחת המשתתפות, שהיתה מאוד פעילה עד
תקציר הפרקים הקודמים: בן ה- 11 שלי (מס' 9 בתמונה) הוא ילד כדורגל. שחקן ליגה. מה שאומר שבמהלך ה"עונה", כלומר רוב השנה, אנחנו מבלים לא
לפני מספר שבועות שתי נשים יקרות לליבי העלו ספר ילדים לאמזון. האחת העלתה את הספר הראשון, לאחר תהליך עבודה (פנימי וגם חיצוני) של חצי שנה.
מזה כמה שנים שאני משתתפת בתכנית מציאות: Soccer Moms, אמהות כדורגל. תפקידי בתכנית הוא מגוון, משמעותי וחסר תחליף. אני משמשת לסירוגין כנהגת, מתאמת הסעות, קייטרינג,
יום אחד בשעת הצהריים נשמעה דפיקה בדלת. בפתח עמד שוטר. זהו, אמרתי לעצמי, הגיעו לקחת אותי. שבועות ארוכים שבהם דחיתי כל מה שקשור בלתייק, למלא
אם רק היה לי שנקל על כל פעם ששמעתי שאני חייבת לכתוב ספר. שנים שאני תוהה בעצמי למה בעצם לא כתבתי ספר. האם לא כתבתי
פעם היה לי בלוג אחר. חייתי בפריז, זו היתה התקופה הטובה המאושרת בחיי עד אז, והייתי מודעת לכך. עבדתי בחצי משרה וסופשבוע נמשך יומיים
לקבלת עדכונים, את יודעת מה עושים!