בכל פעם שאנחנו מקבלות הצעה גדולה ומרשימה, במודעות שלנו מתחילות להתאסף במקביל שתי רשימות: רשימת "בעדנו", שאוספת את כל ניסיון ויתרון שיש לנו, ורשימת "נגדנו", שמתבצעת ביעילות מרגיזה ספירת מלאי וירטואלית של כל חסרונותינו. עכשיו, בואו ננחש איזו רשימה יותר ארוכה?
מלבד העניין הקלנדרי הפעוט של החלפת הקידומת והסיומת, 2021 לא הרגישה כמו הסוף או ההתחלה של שום דבר.
אבל זו השנה השישית שאני כותבת פוסט סיכום, ומסורת זאת מסורת, אז קבלו אותה, בלי תופים, בלי מסקנות ובלי סיכומים.
השנה שהיתה, בשלוש תחנות, שלושה אירועים מייצגים.
לכאורה, 2020 היא בדיוק בשבילי. הרבה בית, הרבה שעות מסך ברישיון, פטור מאירועים המוניים ואטרקציות מעיקות וים הזדמנויות להיות דרמטית ומלאת פאתוס. עם זאת, בואו, רוב השנה ישבתי בבית עם ספל חם בין הידיים ואף קבור במסך. אז הצלחתי או לא הצלחתי לייצר מזה פוסט, הא?
2019, לשמחתי הרבה, התבלטה לטובה כחיובית ונטולת דרמה. גמלתי לה בסיכום בלתי מטלטל שניתן לצרוך ללא טישו. אז מה היה לנו…
אחד הנושאים שנכנסתי באמ-אמא שלהם במהלך השנה היה ההרגלים שלי. הרגלי עבודה שנשברו כשעזבתי את הארץ ולא הצלחתי לבנות מחדש, הרגלים חדשים שאימצתי בפריז, שהעבודה הפריעה להם… אני קוראת נלהבת, בד”כ 2-3 ספרים במקביל, ומסיימת ספר בשבוע, פלוס מינוס. ברור לי שלא כולם כמוני, והסקירה הזו תעזור להחליט במה להשקיע את זמן קריאה יקר, ובמה לא.
מאז שעברנו לפריז עליתי וירדתי כמו הים בהתאם לירח. אם הייתם שואלים אותי איך נראה יום ממוצע שלי, אז אין יום ממוצע. תלוי איזה יום ומי נמצא.
אם הייתם שואלים אותי לגבי הרגלים, הייתי אומרת שאין לי הרגלים. הרגלים הם לאנשים משעממים.
1. הגרסה האקזיסטנליאליסטית 5 שנים אחורה, סמינר, מרצה מחו”ל. משהו יקר ומרשים, שאני כבר לא זוכרת. בסיום היום האחרון אנחנו יוצאים, כמה משתתפים, לאכול במסעדה
את החלק הראשון – רחוק, רחוק יותר – קראתם? יופי, אפשר להמשיך. החופש הגדול שלי החופש הגדול שלי התחיל כמו שחופש של גדולים אמור להתחיל.
איזו שנה היית, 2017. תהיי לי בריאה. היו רגעים שהיית כל כך קשה איתי, שתהיתי אם עדיין הייתי עושה את הבחירות שעשיתי, בידיעה שכך יהיה.
בחודשים האחרונים אני מדברת פחות. כותבת פחות. בהתחלה מחוסר זמן, אחר כך הצורך פחת. הדחף לשתף נחלש. הצלחות לא תועדו (וחבל), כישלונות לא דווחו (חבל
מה את רוצה? אם הייתי שואלת אותך מה את רוצה ולא מצליחה להשיג לעצמך, האם היית יודעת לענות? את בטח חושבת שכן. כאילו, מה הבעיה,
פוטנציאל בלתי ממומש הוא לא רק הנעלם הכי גדול ביקום, או בעצם בכל היקומים, הוא גם מהטרגדיות הגדולות ביותר שנגזרו על המין האנושי. להבדיל מגרביים
בספר השיאים של Money Issues (לכשייכתב, רצוי מעצמו), יוקדש ערך שלם לאמונה המגבילה "צריך לעבוד קשה בשביל הכסף".
מכל האמונות המגבילות, בכל מפגשי הקליניקה, הסדנאות וההרצאות שהעברתי, אין אחת שעוררה יותר אמוציות ותגובות מזו.כל
בחודש האחרון העברתי 5 הרצאות. נתון די מדהים בשבילי. לפני שנתיים עדיין התמודדתי עם פחד קהל מהסוג הקשה. לפני שנה בלבד יצאתי עם סדנה ראשונה
תת המודע של כל אחד מאיתנו הוא עולם מופלא, בו אמונות מתפקדות כעובדות לכל דבר. באחת מסדנאות "Money Issues", אחת המשתתפות, שהיתה מאוד פעילה עד
התמונה משמאל צולמה בשעה 06:51 בבוקר. התמונה מימין… גם. חוץ מלהפנות את המבט מטר ימינה לא שיניתי דבר, ובכל זאת הכל נראה אחרת. הפוקוס האוטומטי
איך עושים את זה? תצטרכו לקרוא את הסיפור (או לדלג עליו) כדי לגלות. *** ערב, בחוץ משתולל חורף אמיתי ונדיר. בעוד חצי שעה אני אמורה להתייצב
עצרתי לשתות מים במהלך ריצת בוקר ושם, ליד ה"ברזיה", חיכתה לי תזכורת קצרה מחוקי הטבע: מה שמשקים, פורח. כל הפרחים נשתלו באותו הזמן. רק שניים
תארו לעצמכם שהייתם מגלים שאתם רואים דברים שאינם קיימים? שאתם זוכרים אירועים שלא התרחשו? סורפרייז סורפרייז: זה כבר קורה. החיים הם סוג של גבינה שוויצרית,
יצא לכם פעם לעשות עם עצמכם תחקיר של כישלון? ממש לנתח את כל המהלכים השגויים שעשיתם, שהובילו לתוצאה הבלתי רצויה שקיבלתם? המקומות בהם לא קראתם
לקבלת עדכונים, את יודעת מה עושים!
