בחירה

מלבד העניין הקלנדרי הפעוט של החלפת הקידומת והסיומת, 2021 לא הרגישה כמו הסוף או ההתחלה של שום דבר. 
אבל זו השנה השישית שאני כותבת פוסט סיכום, ומסורת זאת מסורת, אז קבלו אותה, בלי תופים, בלי מסקנות ובלי סיכומים.
השנה שהיתה, בשלוש תחנות, שלושה אירועים מייצגים.

את, שלא יודעת אם נכון לך יותר לפתוח בלוג או לפתח את פרופיל הלינקדאין שלך. ואת, שהתלבטת חודשיים על צבע של לוגו. ואת שלא מצליחה להחליט אם להתחיל ערוץ יוטיוב או פודקאסט. וגם את שמאחרת לפגישה הראשונה בבוקר כי את לא בטוחה אם ללכת על חולצה מנומרת או על משהו יותר סולידי… זה עבורכן (וגם בשבילי, כתזכורת…).

איזו שנה היית, 2017. תהיי לי בריאה. היו רגעים שהיית כל כך קשה איתי, שתהיתי אם עדיין הייתי עושה את הבחירות שעשיתי, בידיעה שכך יהיה.

בחודשים האחרונים אני מדברת פחות. כותבת פחות. בהתחלה מחוסר זמן, אחר כך הצורך פחת. הדחף לשתף נחלש. הצלחות לא תועדו (וחבל), כישלונות לא דווחו (חבל

פוטנציאל בלתי ממומש הוא לא רק הנעלם הכי גדול ביקום, או בעצם בכל היקומים, הוא גם מהטרגדיות הגדולות ביותר שנגזרו על המין האנושי. להבדיל מגרביים

בחודש האחרון העברתי 5 הרצאות. נתון די מדהים בשבילי. לפני שנתיים עדיין התמודדתי עם פחד קהל מהסוג הקשה. לפני שנה בלבד יצאתי עם סדנה ראשונה

התמונה משמאל צולמה בשעה 06:51 בבוקר. התמונה מימין… גם. חוץ מלהפנות את המבט מטר ימינה לא שיניתי דבר, ובכל זאת הכל נראה אחרת. הפוקוס האוטומטי

תקציר הפרקים הקודמים:  בן ה- 11 שלי (מס' 9 בתמונה) הוא ילד כדורגל. שחקן ליגה. מה שאומר שבמהלך ה"עונה", כלומר רוב השנה, אנחנו מבלים לא

עצרתי לשתות מים במהלך ריצת בוקר ושם, ליד ה"ברזיה", חיכתה לי תזכורת קצרה מחוקי הטבע: מה שמשקים, פורח. כל הפרחים נשתלו באותו הזמן. רק שניים

תארו לעצמכם שהייתם מגלים שאתם רואים דברים שאינם קיימים? שאתם זוכרים אירועים שלא התרחשו? סורפרייז סורפרייז: זה כבר קורה. החיים הם סוג של גבינה שוויצרית,

האם ויתרתי על האותנטיות והפכתי לרובוט מחושב, שתוכנת להגיב באופן שיהיה נוח לאחרים? יכול להיות שאיבדתי את עצמי? תארו לעצמכם שאתם יושבים בקורס איכותי באקדמיה.

(פורסם במקור ב 13.9.2012) יש לי שאלה משונה, אבל תחשבו שניה לפני שאתם עונים. אם היתה לכם אפשרות, במה הייתם בוחרים: להשתתף בישיבת תקציב משמימה

תגובה אינסטינקטיבית מגיעה מתת המודע. אינטואיציה או פחד?  האם זה אותו מנגנון הישרדותי עתיק שרוצה להגן עלינו מהלא מוכר, או אזהרה שכדאי להתייחס אליה? ומה

  שישי בצהריים, 35 מעלות בצל.קצת לפני הבית, קילומטר בערך, אני רואה אישה מוזנחת עם שקיות מהמכולת מנסה לעצור טרמפים. עוד לפני שהספקתי לחשוב כבר

  פעם היה לי בלוג אחר. חייתי בפריז, זו היתה התקופה הטובה המאושרת בחיי עד אז, והייתי מודעת לכך. עבדתי בחצי משרה וסופשבוע נמשך יומיים