ותודה לי, שהבאתי אותי עד הלום | 2017

שיתוף

איזו שנה היית, 2017. תהיי לי בריאה.
היו רגעים שהיית כל כך קשה איתי, שתהיתי אם עדיין הייתי עושה את הבחירות שעשיתי, בידיעה שכך יהיה.
התשובה, בכל המקרים, כולל אלה שלא סיפקו את התוצאה המקווה, היא כן.
הייתי בוחרת שוב. בלב שלם, אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת.

כשכתבתי את "ותודה לי, שהבאתי אותי עד הלום" של 2016 (מסורת בהתהוות), לא יכולתי לדמיין שנה שונה יותר.
לא שיערתי שמה שעניין אותי כל כך בסיומה של 2016 ובפתחה של 2017, לא יעסיק אותי כלל בהמשכה.
לא יכולתי לדמיין שהתובנות שכתבתי לא ישמשו אותי…

אם 2016 היתה שנה של מיקוד בפן המקצועי של חיי, 2017 התמקדה בפן האישי.
גם כשעבדתי בעסק שלי, גם כשהייתי אשת מקצוע, למדתי וגיליתי… אותי.
במשפט אחד, אפשר לומר שבעיקר למדתי שרוב מה שחשבתי שאני יודעת על עצמי לא תקף עוד.

התוצר העיקרי של הלמידה הזאת, בינתיים, היא מיעוט תוצרים.
קשה לי לכתוב, או ליתר דיוק לפרסם את מה שכתבתי.
לפעמים אני משהה טקסטים ללילה ובבוקר אני במקום אחר והטקסט הוא מראה לתודעה של אתמול, כשהיום אני שוב קצת אחרת.

יחד עם זאת, יש שיעור חשוב בהתבוננות העצמית הזו והנצחתה.
כי את מה שלמדתי השנה, על עצמי, על אחרים, על העולם, אי אפשר ללמוד בקורס. אין גם שום טעם ללמד את זה.
אבל הנה זה, בכל זאת. למען האישה שאהיה בעוד שנה…

1. את לא באמת יודעת כמה את מסוגלת

עד שאת מגלה.
בין אפריל לאמצע יולי נשארתי "בדד" במערכה של הרילוקיישן. אמיר התחיל לעבוד בצרפת ואני נותרתי חד הורית בישראל. באחריותי: 3 ילדים וכלב, עסק פעיל בתקופה העמוסה ביותר בשנה, בית שצריך להשכיר ולארוז ואינסוף מסיבות סיום ומסיבות פרידה.
בדיוק בזמן הזה בחר הבית להתפרק. הדוד התפוצץ, המזגן המפוצל בקומת השינה שבק חיים וכדי שלא ישעמם לי גם צנרת הביוב המרכזית של הבית, זו שקבורה מתחת לריצוף בחצר, קרסה. סתימות, נזילות, רעש, לכלוך ונוכחות תמידית של בעלי מקצוע מהסוג המחוספס ליוו את החודשים האחרונים בבית.
בימים כתיקונם, אלה בדיוק המטלות שלא הייתי מתעסקת איתן כלל. בשביל זה התחתנתי…
אלא שלא היה מישהו אחר. Just me. בודדה, עייפה ועצבנית כמו שרק אישה בעיצומו של מהפך משנה חיים (AKA רילוקיישן) יכולה להיות. הסיבה היחידה שכמעט אף אחד לא ידע מה עובר עלי היא שלא היה לי זמן לספר.
אמיר תהה איך אשרוד את התקופה. הילדים שאלו בדאגה "איך אמא תסתדר?". היא הסתדרה.
ידעתי שאסתדר. איזו ברירה היתה לי? רק לא ידעתי שיהיה כל כך קשה ולא ידעתי שאהיה כל כך גאה בעצמי אחרי.
מסתבר שהשלושה חודשים האלה היו חוויה משנת חיים בפני עצמה. נכנסתי אחת ויצאתי אחרת. את השאלה "איך תסתדרי" כבר לא ישאלו אותי יותר…
מסר לאומה: אם אני מסוגלת, אז גם את.

הכלב התנהג למופת | שלומית לפיד | אה השראה מעשית

2. מנוחה היא לא רק לחלשים.

הסיפורים על האנשים שהיו כל כך מתודלקים מהשראה, או התאהבות, או התלהבות, שהמשיכו בלי לעצור לנוח, או אפילו לאכול? בואו אספר לכם מה קרה להם אחר כך: הם כבו. האש בערה עד כלות ואיש לא הוסיף קיסם למדורה. הסוללה התרוקנה.
ובכן, אחרי שהתמקמנו בצרפת ורוב הקושי היה מאחורי גיליתי שאין לי כוח וחשק לכלום.
לא דיכאון, לא מחלה, רק עייפות גובלת באפאטיות. כגובה ההר – עמוק העמק.
העניינים שמילאו את חיי קודם (במרווחים שהותירו הילדים): העסק שלי, כתיבה, ספורט, חברים, לא עניינו אותי. כלום לא עניין אותי.
כל מה שרציתי לעשות זה לא לעשות. והייתי מותשת מכדי להיות מודאגת ממצבי. השלמתי באהבה עם האני החדשה: בטטה.
וכמו במיטב הקלישאות, קמתי בוקר אחד וגיליתי שהמפסק חזר מעצמו ל ON. הסוללה נטענה. זמן הטעינה, פלוס מינוס, היה 3 חודשים. בערך את אותו הזמן שלקח לה להתרוקן.
מסר לאומה: ננוח גם בקבר. לא רק.

בטטת כורסא | שלומית לפיד | אה! השראה מעשית

3. פחות (דברים) זה יותר (חופש)

אני כותבת את המשפט הזה בתחושה מסוימת של החמצה. לא בגלל הדברים שהשארתי מאחור, אלא בגלל הדברים שעדיין יש לי ואני מתקשה לוותר עליהם.
אני יודעת שהם כובלים אותי.
כשארזנו את הבית, עולמי החומרי צומצם לטרולי אחד: בגדי קיץ, סנדלים, בגדי ונעלי ספורט, כלי רחצה, מחברת ועט, לפטופ ומטענים, שני ספרים שקראתי והשארתי מאחור וטאבלט אחד שלא שרד את המסע. כעבור 6 שבועות פרקתי את הטרולי למדף: שתי ערימות לא גבוהות במיוחד.
ואז הגיע הקונטיינר.
בן לילה הציוד שעמד לרשותי הוכפל פי מאה ויותר, וגיליתי שהיה יותר נעים בלעדיו.
המעט הקל על חיי ופישט אותם. ההרבה ממלא את חיי אך אינו תורם להם.
במקום דקה אחת לבחור מה"קולקציה" הנקיה שעמדה לרשותי, וכביסה אחת לשלושה ימים, לכל בני הבית, אני מוצאת את עצמי מקדישה דקות ארוכות למה שאלבש ושעות ארוכות לכביסה.
כששהינו בדירת airbnb, עם 5 צלחות, 5 כוסות, שני סירים וקערה אחת, הכנת האוכל וסידור המטבח ארכו פחות מהארוחה עצמה. עכשיו, עם מטבח מצויד, היחס הפוך משמעותית.

לאחרונה הבנתי שהכלל הזה תקף תמיד, לחפצים, לפעולות, לאנשים, ולשני הכיוונים. יותר דברים שווה פחות חופש.

ועדיין  – יש לי בגדים שאני בקושי לובשת, כלי מטבח שאיני משתמשת בהם, אנשים שקשורים אלי מכוח ההרגל ופעולות שאני עושה רק כדי לתחזק את מערכות היחסים והחפצים הללו, שאינם תורמים לחיי. ועדיין אין לי את היכולת לוותר על כל אלה. הפחד שיהיה לי פחות מידי עדיין מנהל אותי במידה מסוימת. פחות מפעם, יותר מהרצוי…
מסר לאומה: מעולם לא היה גדול יותר הפער בין להבין וליישם.

פחות דברים, יותר חופש | שלומית לפיד | אה! השראה מעשית

איך מסכמים פוסט סיכום?

בתודה. תודה על כל מה שלמדתי (מהסעיפים שנשארו על רצפת חדר העריכה אפשר למלא עוד כמה פוסטים).
וכמו שכתבתי, לא הייתי מאחלת לעצמי שנה כזאת, אבל גם לא הייתי מוותרת עליה. שמחה שזה מאחורי…

ועכשיו אתן:

עם איזו תובנות עיקריות סיימתן את 2017?
ואיך הייתן רוצות שהתובנות האלו ישפיעו עליכן ב 2018?
מה הדבר הכי מדהים שיכול לקרות כתוצאה מכך?

אני מאחלת לעצמי ששנת 2018 תביא איתה את השלמת ה"קורס" במקומות בהם אני עדיין מתקשה ואת הברכה והפירות מהלמידה שהופנמה.
ואני מאחלת לכן מה שאני מאחלת לעצמי.
בהצלחה!

תגובות

6 תגובות

  1. יקירתי, אני קוראת אותך ועל פני יש חיוך יחד עם דמעת התרגשות.
    אוהבת את הכנות שלך, את המסקנות, את הדרך שאת עושה.
    אני חוויתי גם שנה מאוד משמעותית עבורי, ואני מרגישה שאני מתחילה את 2018 ממקום יותר שלם,
    יותר מקבל.
    וזה גם מה שקלטתי מתוך המילים שלך. הקבלה הזו.
    אז שימשיך לנו !
    נשיקות

    1. תודה רבה. איזה כיף שהרגשת אותי.
      וזאת מתנה מאוד משמעותית לעצמך, הקבלה העצמית. אולי הכי חשובה שאת יכולה להעניק לך להמשך חייך.
      כמובן שזאת גם הדרך הקלה ביותר לקבל את אותו הדבר מאחרים.
      שולחת חיבוק וירטואלי, עד שניפגש שוב.
      נשיקות

  2. ותודה לך ששיתפת אותי/נו עד הלום !
    קראתי את הפוסט בשקיקה, למעט שיחת טלפון מהמתבגר שלי (אנחנו לא באותה עיר כעת, הוא בבית, אני בחופשה), שמתלבט איתי על עניינים ברומו של עולם, מה לבקש מאיתנו לרכוש לו, אייפון או סמסונג..
    ואני רק רציתי לחזור לקרא אותך, מעט מקנאה על היכולת לכתוב, שלי, בשנים האחרונות אבדה, ושמחה שאני יכולה להנהן, להתרגש איתך, להזדהות, ודנייה אחרי לחיצה על ה'שליחה', לגלול ולקרא שוב !
    אולי אחכ תהיה תשובה נוספת, כי, אופס, אנחנו משתנים כל כך מהר (ומיישמים ).
    תקציר מנהלים (בסוף ?) : את נהדרת, מוכשרת, מופלאה, כנה שזה מדהים, ורהוטה שזה מושלם !
    הייתי מגיעה לצרפת, לומר לך את זה פנים מול פנים !

    1. תודה, איזו תגובה כייפית ומחייכת 🙂
      אין מצב שאיבדת את יכולת הכתיבה. אי אפשר לאבד דבר כזה!!!
      רק טעית קצת בדרך. דברי איתי על זה אם את רוצה ונחזיר אותך לתלם.
      והייתי שמחה לשמוע את התגובה הזאת פנים אל פנים, אז אם את מגיעה לפריז תשמרי לי זמן לקפה.

      אגב, אני בעד אייפון. והמתבגר שלנו, חצי שנה אחרי שהתאבזר ב LG חדש, התחרט וקנה לעצמו אייפון. החצי סנט שלי בנושא.

  3. Walk the talk
    השראה מעשית.
    השראה.
    אוהבת כל כך לקרוא אותך.
    תמיד מלא בהשראה מעשית עבורי.

    שתהיה שנה עם כל מה שבא לך ובכיףףף

    1. תודה!!!
      אני חושבת שאני מעריכה יותר את הכיף בגלל הקושי שקדם לו.
      it wasn't meant to be always easy…
      קל זה פרס. כל כך קל לשכוח את זה ולהתרגל.

      תודה שאת קוראת ותודה שאת מגיבה!
      שנה נהדרת גם לך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד יכול לעניין

שלא תאמרי "לא ידעתי"

לקבלת עדכונים, את יודעת מה עושים!

תודה שנרשמת, שימחת אותי. ניפגש אצלך באינבוקס.
דילוג לתוכן